הששי לסדר בהר בקר הרופא את בית הרחצה וירא והנה חלוני הבית בלי שמשות ומקוה המים העלה צחנתו. ויאסור אסר על הבלן לחמם את הבית בפעם הזאת. וימהר הפקיד ויתן פקודה מתנגדת. ויהי הוא הולך לראות אם מלאו אחרי פקודתו והנה הרופא לקראתו. והוכיח הרופא אותו על אודות התנגדותו אליו בדברי הבריאות והיהדות, ויבז לו הפקיד ברחוב קבל עם, וימלא פניו קלון בחרפות וניבים אשר לא שמעה מעודה אוזן איש המעלה.

״ויהי ממחרת ביום השבת ויטיף הרופא לעם בנוגע לבריאות וליהדות, ויתאונן על הקלון אשר השביעו הפקיד וישאל אותם אם אמנם כנים דברי הפקיד באמרו, כי מיום בואו הרע לעם ולמושב כולו? ויען כל העם קול אחד לאמור: ״אך טוב עשית לנו ולא רע״! אחד ממרעי הפקיד מהר לצאת ולקרוא לו (כי נעצור נעצר משלוח טלגרמה פריסה למען יהי הוא הראשון) ויבא הפקיד אחרי כלות תפלת המוסף ויוחל עד כלות כל התפלות, ויוסף לחרף את הרופא ולכסות בוז על ידיעותיו ויהדותו ויתנהו לאיש בליעל ולמפקד המרד בעם. ולא יכול עוד הרופא להתאפק, ויתן את קולו בבכי וישם פניו אל שם הברון החקוק בקיר ויקרא בכל לב: ״איה איפוא האמת, אדוני הברון? הנה היא נעדרת ולא תתבונן! הגידה נא אם בחפצך שה ישראל כורעת לטבח! ענה נא אם ברצונך יעברו חוק ויפרו יראת אל!״ ויגש אל ארון הקודש ויקרע את דלתיו וישבע בבכי, כי בכל פעם התיעץ את הפקיד טרם עשותו מאומה... ולא יכול עוד לדבר כי נעתקו מלין מפיו ויתעלף... וכל העם מוכי תמהון ומשתוממים, גם הפקיד רעדה אחזתו ופניו נהפכו לצלמות ויתחמק מבית התפלה אבל וחפוי ראש. והעם אחרי הבהלה הראשונה התאושש ויביאו מים למכביר ויצקו עליו, ומי אמוניק הביאו וישפכו על פניו. אך לשוא! גם הלחץ אשר לחצו את חטמו ואת רקותיו, גם המים גם האמוניק אשר השחית את עור פניו לא הצליח להשיב את נפשו. בזעקה ובבהלה הובא על כתף אל ביתו וישכיבוהו על ערשו. אך רגע פתח את עיניו הכהות ויצפצף: ״אהה דע ארבעללא״! והשבץ אחזו ויתעלף שנית. מקצת העם באו ביתה הפקיד וידרשו מאתו סוס לרכוב ולהביא את הרופא דע ארבעלא מיפו, ויפצרו בו מאד ויעתר להם הפקיד אחרי עמל רב״.

שלחו את

יעקב ליבוביץ

רכוב על סוס, להבהיל את ד״ר דה ארבעלא מראשון׳לציון. לא עצר הסוס כוח ובמחצית הדרך כרע נפל. נושא את האוכף על כתפו הלך ליבוביץ עד לכפר ערבי, שכר לו סוס אחר, ושב לדרכו.

הד״ר גולדברג היה בכל רע. בשעה הרביעית לפנות ערב פקח מעט עיניו, נאנח ועצם עיניו שנית. רק בשעה השביעית התאונן: ״אהה, ראשי ראשי!״ והמבוכה במושבה רבה. למחרת, יום הראשון הגיע מיפו הרופא דה ארבעלא. הוא בדק את הרופא החולה והרגיע את העומדים ליד מטתו ואמר, כי אין כל סכנה נשקפת לו. הוא רשם לחולה סמים, ומכאן הלך לבית הפקידות. ואולם כאשר נקרא אל החולה