בעכו השיבוהו ראשי השלטונות, כי הממשלה לא תעשה דין בלא דין, ויקוב הדין את ההר.

כל תחבולותיו ומאמציו של שייד לא הועילו לשכך את חמתם של האכרים. גם העונש שהענישם במנעו מהם את התמיכה, על אשר פרסמו ב״החבצלת״ מכתב גלוי לנדיב, לא הועיל לו. וסוף סוף חזר בו ממעשהו זה, והוסיף לתת להם את התמיכה, חוץ משנים מהם ( מרדכי ליב סטנובר, ומרדכי קרניאל , ״שחטאו״ חטא כפול והחזירו את ד״ר גולדברג למושבה). כונתו של שייד היתה ברורה: ״הפרד ומשול״, אך לשוא. ביום ו׳ כ״ט סיון שב שייד לבית׳הכנסת, ואחרי התפלה בקש מאת האכרים להתאסף בשעה השביעית בבית׳הספר. בשעה הקבועה באו כל האכרים, ושייד פתח בדברים והודיעם, כי קבל מכתב מאת הברון ובו צוה אותו לחכות בחיפה עד בוא הרופא החדש לזכרון׳יעקב, אבל מאהבתו את המושבה החליט לשבת בה עם האכרים. אדוני — הוסיף שייד לדבר — הטלגרמה אשר שלחתם לברון שלא כדין שלחתם, אחרי שיש ויש רבים מבני המושבה החפצים בוורמסר. הוא, וורמסר, פקידכם, כי כן חפץ הברון. ואם באמת לא תוכלו לראות פניו, ישלח איש איש מכם את אשתו אל הפקיד לקחת את התמיכה. תלונתכם על תכנית בית׳הכנסת, אשר נבנה שלא כדת, אין בה ממש, מאחר שגם הברון, הירא וחרד לדבר

ד׳ אלוהים , ראה את התכנית ולא כהה. הד״ר גולדברג לא יוכל לשבת במושבה ואם חפצים אתם בו, עליכם לשלם לו שכר עבודתו, וכמו כן, אם תקשו ערפכם ולא תשלימו עם הפקיד כרצון הברון, עליכם לנער חצנכם מתמיכת הברון״...

בראותו כי האכרים אינם נרתעים ומוסיפים לעמוד במרדם, נסה לדבר עם הירשקו, קרניאל והלפרין, ואמר לפתותם בדברים, להוכיח להם כי וורמסר הוא פקיד טוב...

— כן, כן הדבר — ענהו מאיר ליב הירשקו — וורמסר פקיד טוב מאד, אך המות טוב ממנו... את מלאכת בנין הבתים יתן לגרמנים, חרושת העץ וחרושת הברזל וכל דבר שיש בו שכר יתן אף להם, ולנו ולאומנינו יתן נקיון׳שינים וחרפת רעב, עבדות ושעבוד.

וקרניאל ענה ואמר לשייד:

— אדוני, כתוב לברון כי ישלח לנו מפריז פקיד אחר, יהי תלין, הורג נפש, גם אותו נקבל באהבה, רק את המות הזה יסיר מעלינו. אתה אומר, כי הברון חפץ בוורמסר? אפשר ואפשר, יען כי לדאבון לבבנו סכותם בענן לו מעבור כל בקשה. ולו ידע הנדיב מכל ענויינו וצרותינו, כי אז שקץ את וורמסר.

וורמסר, שעמד גם הוא שם, בשמעו את דברי קרניאל, קפץ ממקומו ואמר לשלוח ידו בקרניאל, אך מאיר הירש הייפלר תפש בוורמסר ולא נתנו לנגוע בו.

והלפרין הוסיף ואמר :

— לו גם יעלה בידך עתה לצודדנו עד כי נשים שנית ידנו עם הפקיד — וקמו נשינו וטפנו וסקלוהו.