היתה כמרקחה. כשל כוחו של הד״ר גולדברג, לנוכח ״צדק הכוח״ של פקידי הברון, והוא החליט לעזוב את המושבה. בלילה עזב ד״ר גולדברג את המושבה ויצא, לפי השמועה, ליפו. משפחתו נשארה לפי שעה, במושבה. בראות החיילים כי נמלט האיש ואיננו, לקחו אתם את המוכתר קרניאל, אשר ערב לרופא — וכלאוהו בבית האסורים בחיפה.

בשעות מרות אלה, למראה העריצות הבוטחת בכוחה ופוסעת על ראשי עם אמונים, שוחרי שלום יניעי כוח, וזורעת יאוש בלבבות, שופך

מרדכי קרניאל

שיחו בחרוזים. יש אתו פנקס שירים קטן, בשם ״נטע כרמל״, ועמודיו כתובים שפת עבר, אותיות מסולסלות נאה. בשיר אחד, בשם ״זאת לא ידעתי״, חורז האיש לתומו:

צִיוֹן זָכַרְתִּי, אֵלֶיהָ נָסַעְתִּי :

בְּצִיוֹן אָנֹכִי ? — זֹאת לֹא יָדַעְתִּי.

״זָמַרִין״ קָנִיתִי, כֵּן שָׁמַעְתִּי ;

בְּצִיוֹן אָנֹכִי ? — זֹאת לֹא יָדַעְתִּי.

אֲדָמָה חָרַשְׁתִּי, זֶרַע זָרַעְתִּי ;

אִם קָצֹר קָצַרְתִּי – זֹאת לֹא יָדַעְתִּי.

אֲבָנִים סִקַּלְתִּי, גְּפָנִים נָטַעְתִּי ;

אִם פִּרְיָם אָכַלְתִּי – זֹאת לֹא יָדַעְתִּי,

אִכָּר כִּנּוּנִי, אֲזַי שָׁמַיִם הִגַעְתִּי ;

וּמִי הִפִּילֵנִי ? — זֹאת לֹא יָדַעְתִּי.

״פְּקִידים״ אוֹמְרִים, אָנכִי פָשַׁעְתִּי ;

וּמַה פִּשְׁעִי ? — זֹאת לֹא יָדַעְתִּי.

הֵמָּה גָנְבוּ, דַּרְכֵיהֶם מָנַעְתִּי,

וּמַה חַטָּאתִי ? — זֹאת לֹא יָדַעְתִּי.

בֵּיתִי לָקְחוּ, מִנַּחֲלָתִי נִגְרַעְתִּי ;

מַדּוּעַ וְלָמָּה ? — זֹאת לֹא יָדַעְתִּי.

אֶל עָל פָּנִיתִי, אֵלָיו שִׁוַּעְתִּי ;

אִם שׂוֹטְנַי קִדְּמוּנִי — זֹאת לֹא יָדַעְתִּי.

עָלַי נִגְזַר לִנְסוֹעַ, וְלֹא נָסַעְתִּי ;

אִם פֹּה אֶשָּׁאֵר — זֹאת לֹא יָדַעְתִּי !

צִיּוֹן אָהַבְתִּי, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי ;

אִם אִכָּר עוֹדֶנִּי — זֹאת לֹא יָדַעְתִּי !