יצאו או אמרו לצאת לעבודתם, לא נתן להם שורים, באמרו איה השורים אשר נתן להם משכבר? ואם כי ידע בפרוטרוט מהאסון אשר קרם, כי אצל זה מת שורו, ומזה נגנב, אחרי שהרפתים אשר בנה

ה׳ השם, או האדון

וו. ביוקר גדול, כל רפת 70 לירא צרפת (בעוד שהק׳ הראו לו כי בנו בתים טובים רק בסכום 50 לי״פ), היו רק סכות נוצרים, וכמלונה במקשה, עד כי על פי דיני ישראל לא היה מחויב הגנב לשלם ״ארבעה וחמשה״ יען לא טרח מאומה. וזאת יודה כל איש בארה״ק, כי בעת שקרה אסון לאכר, אז מהר והודיע

תומ״י תכף ומייד

הדבר להמנהל, כי אוי ואבוי לאכר הכובש אסונו בלבו, אז שבעתים יוקם! ובכל זה עוד מעט מציצת דם התמצית מקולוניסת אומלל לא יזיק, ויוסיף חקור יוסיף מכאוב! ועד שקנה להם שורים (ואם כי ראוים היו השורים האלה להראות בחלום פרעה בין רעי המראה ודקי הבשר, ובכל זה אכלו בפנקס סכומים כיפי המראה והבריאים!) כמעט עברה עת החרישה והזריעה, וגם אז לא נתן להם השורים, בטרם חתמו על ״כתב״ כי אין להם לתבוע מהאדמיניסטראצי׳ מספוא לבהמתם״! שכן קבל פקודה מפאריז. ואמנם ״אמת ויציב הדבר״, יען

ה׳ השם, או האדון

וו. בעצמו ובכבודו כתב לשם, כי

הק׳ הקולוניסטים (מתישבים)

מוכרים את המספוא, ואח״כ באים ותובעים מספוא ותבן מהאדמיניסטראצי׳ אשר גם מזה ימכרו ויניחו את בהמתם למות ברעב. השורים נקנו

ב״ה בעזרת השם ! ובעליהם כבר ראו כי נחוץ להם כח אבירים לשאת אותם על כתפם. אבל איה זריעה? בקשה חדשה! וצירים וחבלי יולדה חדשים! ותחת לתת אז לכל ק׳ די זריעה למהר ולהחיש מעשהו, לא נתן להם

אפי׳ אפילו

החצי מכפי הדרוש לאדמתם (ועל הקורא לדעת כי אכרי

ז״י זכרון יעקב

עד היום אין להם די אדמה, וישנם רבים מהק׳, אשר אדמתם צרה היא מהוציא

אפי׳ אפילו

כדי פול המצרי הדרוש לתבשילם.) ואם לא הרשו בעתו, וזרעו מעט מעט, הלא לא יפלא אם האדמה לא נתנה להם את יבולה, ולכן לא היה להם לא תבואות, ולא מספוא, ונאלצים איפוא לבקש כי יתן להם מספוא, ואם לא, יגועו הבהמות ברעב. ״כן דרכיכם חומסים וכוזבים — הרעים וו. בטובו עליהם — תמול חתמתם כי לא תבקשו מספוא, וכהיום באתם לבקש״; וימהר ויכתוב שנית לפאריז את חטאת הזידונים האלה, וכי באו האכרים ובקשו מאתו לתת להם עבודה, לשלם להם שכר משא ההובלה של החפצים אשר תביא האדמיניסטראצי׳ מחיפה לז״י, ענה להם כי כבר עשה חוזה עם האשכנזים. כל דבר עבודה ומלאכה אשר היה דרוש להמושבה, מסר בידי האשכנזים, אם כי רבו האומנים החדשים והמסגרים מאחינו בז״י, ואם כי רצו להוזיל מחיר עבודתם. ״אין לי עבודה בשביל עצלים״ — ענה

ה׳ השם, או האדון

וו., ויראה להם בחסדו את הדלת — ! אם נחלה איש מהקולוניסטים, הנה תחת לצוות להרופא לגהות ממנו מזור, אמר להרופא כי לא ישים לב להקולוניסטים המתחלים באשר נרפים הם, עד כי רבים נפלו בתחלואים עצומים ונספו בלא משפט. ועל כלם שת ידו לשרש אחרי תורה מורשה וכל מנהגי בני ישראל, על כל צעד וצעד הנהיג תקונים בדת, לא באהבתו את התקונים, כי אם למרר את