הישר באדם!

תנצב״ה תהי נשמתו צרורה בצרור החיים , ואבי ישראל ינקום נקמת בניו ודמם השפוך כמים מאת חבר בוגדים ועדת מרצחים! גם הצעיר מיכאל חמעליצקי כמעט מת לשחת לולא קדם לברוח יפו, ופה, לולא רחם עליו

ה׳ השם, או האדון

הנכבד צבי זיסעלמאן

נ״י נרו יאיר

(אשר כתת רגליו והלך לבקש רחמים עבורו מה׳ ב׳ כי יצוה לרופא לבקרהו. אבל בקשתו לא מצאה אזנים, וה׳ ב׳ גער בו בנזיפה) ויכלכלהו בעת מחלתו — כי אז היה גם הוא במתים חפשי! — —

ה׳ השם, או האדון

ירחם על עניי צאנו, ויצילם מרועיהם. המון משפחות יותר משלשים (ובתוכם גם מאלה שנמנו בין חסידי האדמיניסטראציא) החליטו לעזוב את

ז״י זכרון יעקב

— ובמכתבי הבא אודיעהו שמות הנוסעים״.

כאן מקום להוסיף, כי זמן מה לאחר שהד״ר גולדברג עזב את המושבה הגיע לזכרון׳יעקב ממלא מקומו הד״ר זוסמן, והוא נשתעבד למרותו של וורמסר עד כדי כך, שלא היה נזקק לחולה אלא לאחר הסכמה מוקדמת מפי המנהל. וכאן מצא המנהל מקום להתגדר בו והיה שוקד לקחת נקם מן האכרים ומן הצעירים המתלמדים שלא ישרו בעיניו. פתגם אחד היה שגור בפי רופא בעל נפש זה, ועליו היה חוזר כל פעם שהיה מתבקש להחיש עזרה: ״מצות הברון היא, שלא לטפל בחולה אלא שעה אחת לפני מותו״. למזלה הטוב של זכרון׳יעקב לא ארכו ימי שבתו של רופא זה במושבה, וזמן קצר אחרי צאת פטרונו וורמסר יצא גם הוא על פי פקודה מגבוה. אלא שגם בימי כהונתו המעטים מצאה ידו להתעיב עלילה, להרע ולהשחית ולהתעלל בחולים עד בלתי נשוא. אך לפלא הדבר, כיצד השלים שבוע ימים במושבה ולא בא על שכרו. אין זאת כי אם חתיתו של וורמסר עמדה לו למגן, והנה הוא מחבל ומשחית, מתפרע באין מפריע, מחלל שליחותו ואין מורא אלהים בלבו. אולם כמעט יצא וורמסר מן המושבה עלתה זעקת האכרים ותכפו בקשותיהם לגאול אותם מיד הד״ר זוסמן, ותחנוניהם לא שבו ריקם.

רבים מן התלמידים, כמסופר ב״החבצלת״ הצילו נפשם בהמלטם ליפו לבקש מזור וישע. אך הצעיר שמשון סגל לא ניצל מצפרני המות. בו קים הד״ר זוסמן את דבר פתגמו ״לפנים משורת הדין״. לא שעה אחת לפני מותו ״חש״ לעזרתו. אלא עם שעת מותו ממש. אלעזר רוקח מקדיש מספד מר למנוח הצעיר ב״החבצלת״ (בחתימת ר.) בשם ״דם חללים״. ואלה קטעים מדבריו:

״ביום ג׳,

כ״ז כל זאת

תשרי שנת תרמ״ט, מת בזכרון יעקב העלם היקר והנחמד

שמשון

בן יואל

סגל

מעיר סלאנים (מחוז הוראדנא) בשנת תשע עשרה לימי חייו! העלם הזה היה אחד מהמאושרים אשר זכו להתקבל לבית הספר לעבודת אכרים — — אשר הוקם בחסדי הנדיב הידוע, כרוב הסוכך לענין הישוב נשמת האומה, ורוה בשר שיבת ציון, הוא הבאראן עדמונד דעראטהשילד! — — והמעשים אשר פקידי ועושי דבר הנדיב עושים להאומללים האלה, הן הם לוחות המתים ואופני מיתתם, אשר באין אומר ודברים רק במעשה ומפעל מודיעים בתי הפקידות לאחיהם הקרובים אליהם למען ידעו ולא ישכחו כי בעל כרחם ימותו, אבל מה יעשו אבות