יסור החשש, הואיל והכנה האמריקנית מחוסנת בפני מחלות ובפני התולעת. אבל שיטה זו הצריכה עמל רב, עקירה ועקירה שנה שנה, וכן גם הרכבה חדשה שנה שנה. וימים רבים יעברו עד שיראו הכורמים ברכה בעמלם. עד שבאה אחר׳כך המחלה הידועה ואחריה הוכנסה שיטת ההרכבה, הנהוגה גם כיום בארץ ובעולם: כנה אמריקנית ורכב תרבותי. הרכבה זו ניתנת במשתלה מיוחדת, וממנה יועברו השתילים לנטיעת הכרם. כרם כזה חי וקים משלשים ועד ארבעים שנה.

נראה הדבר, כי מעתה שב לב הברון על אכריו. ספר התורה אשר שלח להם — עדות היא, כי נמחו ״חטאי״ ״המורדים״. ושייד אף הוא הודיע בפה מלא, כי מעתה ״אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום״.

ומעתה מכוונות כל המחשבות להיטיב את מעמדם של האכרים ולבססם ביסוס של ממש, עד כי לא יהיו זקוקים עוד לתמיכה.

*

אבל לא כדברי המכתב היתה המציאות לגבי צעירי ״בית הספר החקלאי״.

כבר התחילה השנה השלישית לעבודתם וללמודם, ומעתה דאגה מציקה לנפשם: מה יהיה בסופם? עד כה האמינו, כי קרובה השעה – והם יהיו לאכרים עומדים ברשות עצמם, כאשר הותנה מראש, אבל לפי שעה, זאת יודעים הם, טרם קנה הברון אדמה, והיכן יתנחלו? הצעירים הביעו את מרי שיחם לפני שייד. שייד הציע לפניהם לחלקם לשתי קבוצות: אחת תלך לשפיה ואחת לבת־שלמה, שתיהן בנות לזכרון׳יעקב, ולפי שעה יקבל כל איש בית בלי נחלת אדמה.

הצעירים מתמרמרים: ראשית, רק קצתם ילכו אל המושבות החדשות, בנותיה של זכרון׳יעקב — והשאר מה יעשו? ושנית, הנה עוד מעט יתמו שלש שנות עבודה ולמוד, שלש שנים של מאמצים ועמל לא־אנוש. הם נפצו סלעים סקלו הרים, עקרו עצים, חרשו, זרעו ונטעו, וכל אלה — לצרכיה של האדמיניסטרציה.

והבחורים מחליטים לדרוש מאת שייד שיקיים את ההבטחה הראשונה להעמידם על הקרקע. ומהם הקוראים במר נפשם: ״אם שייד לא יאבה לקיים הבטחתו, יתן לנו להוצאות הדרך ונלך, נצא אל אשר נצא לבקש אשרנו בחיים״... אך יש מהם שעברו כבר את גיל השלשים, ואלה מיושבים יותר. בשבילם שוב אין אושר במקום אחר, והם מייעצים להכנע, לצפות באורך׳רוח עד בוא היום הגדול.

*

והיום בא. בחדש סיון תרמ״ט התחילו לבנות בבת׳שלמה עוד שבעה בנינים, כל בנין שתי דירות, בשביל 15 מן הצעירים.

עוד לששה צעירים נתנו בתים בזכרון־יעקב וחלקו להם גם אדמה, ששת המאושרים הם:

שלום וכסלר,

הירש מנדל רוטשטין ,

זלמן בן־