וגשמִּים דולפים ומרטיבים אותם במטותיהם, וימים עוברים ללא פת לחם, ללא חמין מעט, ואין תבשיל להשיב נפש.

והנה הם עוקרים הרים, ועושים עבודתם בהתלהבות. קרוב היום וגם בתים יקומו פה, הם ישכחו את ענים ואת רישם, אך בטרם יגשו לבנין הבתים יש ליישר שתי גבעות, הנשקפות זו אל זו, ולפלס בהן מעבר, ולשוות לו למעבר צורה של רחוב.

ואמנם נבנו הבתים, שבעה במספר, כל בית שתי דירות: שלשה בתים מזה וארבעה בתים מזה. עכשיו הוסיפו עליהם מן ה״שוללע״ גם את

מרכוס אלתר ,

משה מלר ,

חונה ויסמן וישראל קלימנטובסקי . חלקו ביניהם את הבתים, וגם ״אינונטר״ נתנה הפקידות לכל אכר: דלי וחבל, משור, פטיש, צבת. מנורת׳נפט קטנה, צלחת, כף וכוס, שרפרף.

למטה, לרגלי ההר, מעין שופע מים חיים. אותם מעלים אל הבית בכלי פחים, הנתונים בארגזים משני צדיו של החמור.

את האדמה המסוקלת חלקו בין האכרים. מראשון׳לציון הובאו זמורות גפנים וחולקו בין האכרים בשביל נטיעת כרמים. האגרונום בן־דאנו מורה הלכה ומנצח על המלאכה.

מעתה קראו למקום — ״מאיר שפיה״, — על שם סבו של הברון.

וזכרון׳יעקב היתה אם לשתי בנות.

*

בבאר שחפרו ליד בנין טחנת הקמח נמצאו מים. מיד פקדו לבנות בריכה והמשיכו צנורות מן הבאר אל הבריכה. המכונות שהוזמנו בשביל הטחנה טרם הגיעו, אך הבנין כבר נשלם והוכן לתפקידו.

עומד הבנין על תלו, הבריכה בריכה, הצנורות צנורות, ומים במושבה אין. עוד האכרים נוסעים בעגלות הרתומות לשוורים ושואבים מבארות ״ביר׳אל׳חנאזיר״ ו״ביר׳ג׳אדר״.

בשנה זו נתאחרו גם הגשמים ופרצו חליים רבים, ורבו המתים. ביחוד קוצר המות בין החדשים מקרוב באו ובין הילדים.

לאפרים פישל אהרנסון

מתו שתי בנות, זו אחר זו. גם

למתתיהו תמשיס

מת ילד. נוספה עוד מצבת אבן בבית העולם, ועליה כתובת אלמונית: ״הבחור ר׳ יוסף בר׳ מנחם מנדיל גלאזער״... ועוד מצבה: ״האברך זאב וולף בר׳ אלחנן מקישינוב״... ומת זקן ושבע ימים מן הראשונים, אבי האפשטין״ים,

אברהם שרגא .

*

על דמותה של המושבה בימים ההם, עבודתה וארחות חייה, אנו מוצאים הרצאת דברים, שיש בהם משום סיכום, במכתבים וברשימות שנכתבו בשעתם.