״המושבות העבריות בארץ הזאת — כותב העתון — הולכות ומתקדמות בכוחו של הברון רוטשילד. כך, למשל, במושבה הסמוכה לנו זכרון־יעקב. בסתיו של השנה שעברה נוסף שם פקיד חדש, כורם, שלמד את המקצוע הזה להלכה ולמעשה בצרפת ובספרד. 60 תלמידים לומדים את מקצוע הכרמים תחת ידו. החורף הכשירו כ־130 הקטאר אדמה ועכשיו החלו לשתול את הגפנים. הותקן חבור עם יפו בעגלות מדי שבוע בשבוע. הדרך באדמת המושבה תוקנה וגם נסללה. ואולם חוץ מזה לא הורשה להם מטעם הממשלה הטורקית להשקיע כח וכסף, כי הממשלה הזאת עם כל התקדמותה, לכאורה, מתנגדת לכל דבר שיש בו מתחית הארץ, כל זמן שעבודות אלו אינן מוצאות לפועל על־ידי פקידיה היא. במושבות העבריות אפשר להשיג רשיון לבנין בתים, לנטיעת כרמים וכו׳ אך ורק על־ידי מתן שוחד... לרגלי המושבה, הנמצאת על רוכסי הכרמל, נובע מעין מים, ואולם על ראש ההר, ששם נמצאת המושבה, אין מים. מכונת קיטור גדולה מעלה את המים במשאבה מתוך המעין לנקודה הגבוהה של הישוב, לתוך בריכה גדולה, אשר ממנה נמשכים צנורות ברזל לברזים צבוריים אחדים המספקים מים לכל בני המושבה. הנה כי כן שוקדים על כל צרכי האכרים. בראשון לציון בונים עכשיו יקב גדול לפי כל השכלולים. בעוד שנים מועטות יבנה יקב כזה גם בזכרון־יעקב. המתישבים הגרמנים מביטים בקנאה אל המתיישבים היהודים, שכן הגרמנים אינם מקבלים כל תמיכה. ואולם הם מוצאים את שכרם ואשרם ביגיע כפיהם ובמלחמתם המשותפת בכל המכשולים העומדים על דרכם. והיה אם נדע להתמיד באמונה ובתם־לבב בעבודתנו יבואו ימים טובים גם לנו, כאשר נשבע אלהים לארץ הזאת״.

באחד המכתבים שב"המליץ", לערב יוה״כ

תר״ן 1890 , מאת אחד מעובדי עבודת הקודש, מסופר מעט מן היחסים שבין זכרון־יעקב ובני המושבה הגרמנית שע״י חיפה:

״ — — מה רבה ״אהבת״ האשכנזים ליהודים, נראה בהקולוניא הגרמנית אשר אצל חיפה לרגלי הר הכרמל, אשר עשו עושר רב מהמושבה זכרון־יעקב ושנאתם מסותרת בחובם עד כי לא בושו בימים האלה לגלות דעתם בקהל ולחדול מקנות בשר הטריפה מהמושבה כמשפטם תמיד, כי כן הורה אותם המטיף אשר להם, בדברו לפניהם בקהל בבית הכנסיה, כי לא נאות לגרמני בן טיטאני לאכול בשר בהמה אשר זבחו יהודים. וישמעו לקול מוריהם וישיבו את בשר הטרפה הנשלח להם כפעם בפעם. אך הודות לאדון בן־שמואל מנהל זכרון־יעקב, כי מדד פעולתם אל חיקם ויפר את בריתו אתם ויפסיק כל משא ומתן עמהם ומעתה לא ימלאו עוד חוריהם כסף מאמתחת היהודים שנואי נפשם...״

מה שעוות וורמסר — תקן בן־שמואל.

*

פרטים בדבר העבודה הנעשית בזכרון־יעקב אנו מוצאים במכתב שנדפס