עתה יש תקוה, כי בעוד שנות מספר יחלצו האכרים מענים, ולא יוסיפו עוד לשאת את עיניהם אל ידי עושי דבר הנדיב, וללכת לעמוד לפני בית הפקידות מדי חדש בחדשו, ולקחת משם שבר רעבון בתיהם, כי הנטעים יביאו ברכה רבה לבעליהם והיתה תבואתם להם לאכל ולשבעה. אך האמנם יהיו האכרים מבורכים בכל? האמנם ימצאו את הטוב ההוא אשר הם מנשאים את נפשם אליו: לאכול פתם בשלוה ונחת כמשפט אכרים, לבל יגאלו עוד כפיהם במסחר המשביע את בעליו עמל ורעות רוח ביום ובלילה, המשליח את האדם איש ברעהו לעקוב, לעשוק ולרמות עד בלי חוק?

״לא! אמנם

ישוב הארץ

יצלח בידם, כי הארץ הנשמה תעבד וערים חרבות יושיבו, אך לראות חיים טובים,

חיי אכרים

אשר אין עצב ודאגה עמם — לא יוכלו, כאשר אגיד לך.

״הלא תזכור, כי ירחים מספר אחרי בואי הנה (בשנת

תרמ״ה 1885 ) באתי בדברי להגיד לך עם הספר אשר ראו עיני בזכרון יעקב ואת מחשבותי בדבר ישוב ארץ׳ישראל, אז הגדתי לך את אשר עם לבבי ואחוה דעי, כי טוב לאכרים לטעת כרמים מזרוע שדות, וכי האנשים או האגודות אשר יאמרו להושיב החרבות בציון ולחונן את עפרה, ישימו דרך הנה פניהם והיתה דרכם צלחה, ואשר דברתי היה, והנך רואה, כי נהפכו השדות לכרמים והאכרים לנוטעים ולכורמים, ותדע ותשכיל ממוצא דבר כי היטבתי לראות וגם עתה לא הבל מלי. כי הנה העצה הטובה ההיא נעשתה אפס קצתה ולא כלה; אמנם טוב לאכרים לטעת כרמים מזרוע שדות, אך טוב מזה ומזה — שניהם יחדיו; כי גם בשדי תבואות לבד גם במטעי כרמים לבדם לא יכונו האכרים על אדמתם ולא תעמודנה רגליהם במרחב עד היות להם, לכל ראש בית אב, מלבד אדמת מטע גם חלקת שדה, והיתה להחיות עליה בהמה למלאכתו, ולעשות חלב חמאה, ולהוציא חציר לבהמתו, לבלתי קנות לה אוכל בכסף, וגם לחם מכלת ביתו, וכסף ממכר מטעיו יהיה למחסורים האחרים אשר יחסרון לאיש, או להניח אל ביתו לעת זקנה ככלות כחו ולא יוכל עוד לעבוד הרבה, או להותיר לבניו אחריו. זה הכלל, האכר יאכל לחמו במסכנות, והנוטע אשר עיניו תלויות אל ממכר פרי עצו, יהיה ברב הימים לסוחר כמשפטו הראשון, אשר היה ברומניה וברוסיה, — כי מה יתרון לסוחר יין ושמן מסוחר שטרות או מסוחר בגדים? — והאכר הנוטע יאושר בארץ וכל מן דין סמוכו לנא. והיה כי יעלה על לב איש או חבר אנשים בעירך לעלות לאה״ק ולהאחז פה (כאשר שמענו כזאת אחת ועינינו לא ראו עד היום הזה.) והיו דברי אלה לך ולרעיך דורשי ציון לקו והנחית אותם בעצתך על פיהם. ואנא לא בחוכמתא יתירא דאית בי הנני ערב את לבי לחוות דעי עמך ועם רעיך הגדולים ממני בחכמה ובשנים, כי ראות עיני ודעתי אשר קניתי בשתי שנות עבודתי פה תרהיבני בנפשי עוז ואהבתי את ציון ודרשי שלום אחי לטובתם המה ישיחוני וימריצוני להדרש ללא שאלו, אולי אוכל הועיל.

״אך בזכרון יעקב לא תוכל עצתי זאת להעשות כתומה, כי אין פה אדמת מזרע