בל יחזרו על הפתחים לקבץ נדבות ובאם יחזרו, לא ינתן להם שום סעד ותמיכה מבני העיר או מהקופה״.

ב״החבצלת״ (גליון 22 מיום 25.3.1892) מספר אפרים קליינמן במכתבו מזכרון־יעקב על המוסד ועל הנהגותיו:

״ לישרים נאוה תהלה . זה כשתי שנים בעת אשר המתנודדים, אחינו פליטי רוסיה, התחילו לרוב בקרב הארץ, יושבי המושבה הזאת קראו עצרה ליסד חבורה הכנסת אורחים ורובם ככולם נמנו וגמרו ליקח חלק בדבר מצוה הזאת, והתחייבו כל אחד לפי ערכו ליתן סכום מסוים לכל שבוע ושבוע וכך קבלו עליהם ולא יעבור, מהם נבחרו ונתמנו שנים עשר איש אשר על פיהם יעשה כל דבר טוב, — — כל אחד מהי״ב אנשים עליו לשלם חובו שבוע אחר שבוע אשר משמרתו היא לילך ולקבץ את דמי השבוע מיד כל איש מכסת נדבתו אשר נדבו לבו, בכל יום ויום מהשבוע יקדיש עתות שתי שעות או יותר, ויפריע את מלאכתו בשדה לפרוע את חובו המוטל עליו, ובשבוע השני ילך השני, ובשלישי השלישי, ויהיה כמשלשה חדשים וחוזר חלילה. והתקנות אשר להם, כי לכל אורח אשר אין ידו משגת ינתן לו מזון לשלשה ימים וגם מקום ללון! בהשכל נפלא ישכילו אל דל במתן בסתר יתנהגו עם כל איש לפי ערכו וכבודו שלא לבייש את מי שאין לו, מה יקר חסדם בעיני

ד׳ אלוהים

ובני אדם בצל כנפיהם יחסיון: ולמען אספרה לאחי בשערי בת ציון תהלתם, ולהלל בתוך קהל קדושים חכמתם, באתי לבאר מעט אשר ראו עיני מהשכלתם וזה הוא:

בית מיוחד להכנסת אורחים אין להם, רק בבתי אכסניות (האטעלין) אשר ישנם שם בשביל הסוחרים העוברים בגבולה, שמה יכניסו גם האורחים העניים, ודבר זה בחכמה ותבונה השכילו לעשות, כי כאשר יבוא אליהם אורח והכרת פניו תענה בו כי צרור הכסף שכח בביתו, אז תיכף בבואו יתקרב אליו אחד מהקאלאניסטים: ״שלום עליכם, מאין אתה, מאין באת, לאן אתה הולך, בוא הביתה, למה תעמוד בחוץ״. וכל דבריו בשמחה יצאו מפיו ובשלום יובלון (אל לב האורח) ובדרך הילוכם לבית הקאלאניסט ידבר באזני האורח ויגלה לו סודו כי הבית אשר יכניס אותו שמה הוא בית אכסניא (האטעל) ומוסר מודעה לו, כי כאשר תבוא להבית פנימה תדרוש מן האכסנאי מאכל ומשקה ככל אות נפשך כדרך שאר האנשים הסוחרים הנמצאים שם בלי הפרש והבדל בינך לבינם ותוכל להתעכב פה שלשה ימים במאכל ומשתה וגם מקום ללון, ועלי לשלם כל הוצאותיך אחר נסעך מפה, תנחומים ידבר על לב האורח ולמען היטיב את לבו — — יאמר לו כי כסף הרבה יושלח להם מאת הבארון יחיה על דבר זה, ואין לך להצטער על זה כולנו נתפרנסנו מיד הנדיבה הבארון יחיה בלי בושה וכלימה, אל תדאג על מצבך כי יעבור זעם יש שבר בארץ אף אנחנו במצבך היינו. ועוד כדברים האלה ידבר על לבו עד אשר יסיר העצב מלב האורח. (ועל חכמה כזאת ראוי החכם להתהלל