ועוד מסופר: ״כשמונים פועלים עברים יעבדו בבית הפקידות פה ויקבלו משכורתם כפרנק וחצי ליום. מעון יש לכולם וגם בית תבשיל נפתח להם כי לא תרבינה הוצאותיהם. — בתוך המושבה יטעו עתה גן גדול לטייל בו. — נפתח פה בית ספר הערב ללמד את כל החפץ לזמר על פי ציוני הזמרה״.

בנינו של היקב היה דבר בעתו, אחרי אשר הכרמים נתנו פרים וגת לדרוך את היין לא היתה להם. עד עכשיו היו האכרים דורכים את ענביהם בדרך פרימיטיבית ומשמרים את יינם במרתפים אשר נצבו כל אחד בחצרו, במעבה האדמה.

ואשר ללמודי תוי־הזמרה, אשר למד אחד הפועלים התלמידים בבית־הספר החקלאי,

פסח גולדשטין , הנה אלה הניחו תחילה יסוד למקהלה אשר שרה בצבור בבית הכנסת ובחגיגות־עם, ומקהלה זו שמשה גם גרעין לתזמורת כלי־נשיפה. המקהלה היתה ידועה בשם ״כור״, שמה הצרפתי, והפקיד בן־שמואל תמך בה בחפץ לב, כי הוא, כפי שכבר נאמר, נתן דעתו גם על חיי הרוח של המושבה, לדברים המרחיבים דעתו של אדם, המעדנים את נפשו ומנשאים אותה מעל לחיי החולין. וכמה חשוב היה הדבר לאנשי זכרון־יעקב, אשר עיפו בסבלם ובענות־נפשם מראשית בואם אל הר הסלעים.

אך בכל טרדותיו הרבות לתקנת המושבה לא הסיח בן־שמואל דעתו מן העיקר, הלא הם התשמישים הציבוריים, שבלעדיהם אין קיום לישוב אדם. הוא שקד בראש וראשונה לספק מים לבתים על ידי צנורות בכוח מנוע, ולא יהיו האכרים, העיפים מעבודת יומם, מוכרחים להביא מימיהם מן הבאר הרחוקה, איש יומו, בעגלה ובחבית, או על גבי חמורים בכלי פחים. אל הדבר הזה נשאו האכרים נפשם ימים רבים.

*

פוריי , הגנן הצרפתי, שוקד על נטיעת הכרמים ומנצח על כל החלקות סביב.

עת הזמיר הגיע. לפי שעה לא רבים הכרמים. תשעה הם כרמי הנוטעים הראשונים, ועוד מספר קט של כרמים השייכים לכמה מן האכרים. מלאכת הזמירה מחייבת ידיעה ובקיאות, ובשביל כך אוסף פוריי את האכרים ואת בניהם בכרמים ומלמד להם את המלאכה.

אבל פוריי הגדיל לעשות: הוא הכניס כמה צעירים מבני האכרים לעבודה בפקידות, ביניהם מאיר תמשיס, אהרן אהרנסון, ישראל יהודה נידרמן, פסח אלתר גרף, ויוסף פסקל, וכן עוד אחד מצעירי ה״שוללע״ — הירש גולד. הם הופקדו משגיחים על עבודות האכרים וגם רושמים את הפועלים העובדים אצל האכרים. פעמיים ביום היו מבקרים במקומות העבודה, מפקחים ורושמים. חלקו את המושבה לארבעה אזורים וכל אחד נתמנה על איזור מיוחד לפקח עליו ולרשום את רשימות הפועלים.