הצעירים כולם מסורים, כולם נאמנים, זריזים וחרוצים. אך יחיד ומיוחד במינו זה הצעיר אהרן אהרנסון. אין כמוהו שקדן ומהיר־תפישה. כאשר ראהו הברון בבקורו הראשון בבית־הספר, היו המורים משבחים שקידתו ורוחב דעתו. ענה הברון ואמר: — אם כן, הכניסוהו לעבודה.

והנה הוכנס לעבודה — והוא בן י״א שנה. אך העבודה בלבד אינה משביעה את נפשו השוקקה, והוא שוקד על הלמודים ושותה בצמא תורה ודעת.

על ילדותו של

אהרן

מספר

חיל פשוט

בספרו ״ אהרן אהרנסון — גאון האדמה ״ כדברים הללו:

״— —

אהרן אהרנסון , כיתר חבריו, למד תנ״ך ועברית מפי משה הורביץ, אשר בטרם היותו למורה, היה פועל חקלאי חרוץ; צרפתית — מפי חיים ציפרין, אשר היה נגר־אמן בטרם היה למורה ומנהל בית הספר; ערבית — מפי המורה מוגרבי, צעיר ספרדי מחיפה.

״רוח בית־הספר בימים ההם היתה קרובה יותר לחיי כפר מאשר היום. התלמידים קבלו הוראה, אשר נתנה את המפתח להשכלה לכל הצמא לה, ולא חנכה את התלמידים כדי לעסוק בתורה לשמה. הנדיב היה נוהג לבחור בתלמידים, אשר הצטיינו בבית־ספר המושבה, ולהכניסם לעבודת החקלאות של הפקידות. אחרי שנים אחדות, אם הנהגתו ושקידתו של הילד הנבחר השביעו רצון, שלחוהו לצרפת לבית־ספר חקלאי רק

לשתי שנים. וטרם הספיק לקבל

תעודת אגרונום היו מחזירים אותו למושבתו.

״ אהרן

גמר את חוק למודיו בבית־הספר אשר בזכרון־יעקב בהיותו בן אחת־עשרה, ומיד לאחר־כך נכנס לעבודה החקלאית אשר לפקידות הנדיב. בן שתים־עשרה עלה למדרגת עוזר למשגיח.

״אף כי רך וצעיר היה ״העוזר״ הטילו עליו עבודה קשה ורבת אחריות:

ואהרן

רוכב על סוס אביר, מבקר מבוקר ועד ערב את כל מקומות העבודה במושבה ובסביבותיה. והימים ימי עבודה ויצירה, מטע גפנים וזיתים, עצי פרי מכל המינים, עצי אקליפטוס וארנים. תחת יד גננים ומומחים מצרפת למד אהרן להכיר ולהוקיר את החקלאות לכל ענפיה, והוא עודנו ילד. כמוהו נבחרו גם חברים אחרים, וכולם התחרו איש ברעהו במרץ ובשקדנות.

״ אהרן

וחבריו,

מאיר תמשיס ,

דוד סוקולוביץ ,

אלתר גרף ,

ישראל יהודה נידרמן ,

פרץ פסקל

ועוד, היו כולם חברים אהובים ונאמנים... בשעות החופש, בימי חג, בלילות, היו דוהרים על סוסיהם לסביבות הקרובות והרחוקות של המושבה. אל אהלי הבידואים, אל הכפרים הערבים, לקיסריה, לסידנה־עלי, והנערים היהודים נפגשים עם חברים ערבים ויחר דוהרים, מתחרים, מתקוטטים, משלימים.

״— — בחוץ למד

אהרן

תורת החקלאות ובביתו מצא בית־ספר לתורה ולחוסן־רוח. הוריו לא חסכו שארית הונם ואונם והשתדלו להעמיד לו מורים כראוי