פה גן גדול למקום טיול, בתוך הגן תהי ברכה ובתוכה ״פסיקה״, ועוד פסיקה אחרת יעשו באמצע המושבה. האדון בוריס אוסוביצקי מלמד את הילדים לזמר ולנגן על פי אותות הנגון. בקרוב יביאו כלי זמר מפריז״.

על כל אלה זכור לטוב בן־שמואל, הוא ששקד להעשיר את המושבה גם בחומר גם ברוח והשתדל לשוות למושבה חן ונוי. הנה התחילו בנטיעת גן־הטיול, המפאר כיום את מרכז המושבה — והוא פנת־ברכה לכל החוסה בצל עציו. ואשר לתזמורת — מוניטין יצאו לה במושבה ומחוצה לה. גם היא פרי מאמציו של בן־שמואל.

אכן נאמנה עדותו של אפלבוים, כי עם בוא בן־שמואל באו ״חיים חדשים במושבה״. ב״האור״ מיום

ה׳ השם, או האדון

סיון

תרנ״א 1891

מסופר: ״עוד ארבעה מהתלמידים־הפועלים (מלבד חמשה־עשר שנתישבו לפני כן) נתקבלו לשפיה, והשנה יבנו בשפיה בתים לכל האכרים. ב״אם־אל־ג׳מאל״ תחולק האדמה השנה הזאת — ועבד כל איש חלקו. ולכל אחד ינתנו שתי עזים חולבות, וכו׳. תחת הכורם פוריי, בא עתה כורם יהודי מאלג׳יר, המשכיל האדון בן־דאנו, אשר השלים למודו באלג׳יר ואחרי כן במונפולייה בצרפת, והאדון פוריי ילך לראש־פנה. בקרוב יבנו פה בית מעשה סבון לאחד האכרים אשר הצטיין בעבודתו, והאדון שייד שלחהו בשנה שעברה לבירות ללמוד שם את המלאכה הזאת על בוריה״.

אותו אכר מצטיין הוא יחזקאל הורנשטין. הברון־הנדיב בקש לכוון את מעמד האכרים על ידי תוספת תעשיה שתמצא את מקומה בצד החקלאות. מלבד נסיון תעשית הסבון, שיעשה מן הפרחים ומן השמנים מגידולי המקום, נעשה נסיון של תעשיית זכוכית בטנטורה תחת יד דיזנגוף (כאשר יסופר בפרק הבא), או כגון תעשיית היין מענבי הכרמים במקום.

וו. טמקין ברשימותיו: "ארץ ישראל ומושבותיה היהודיות״, שנדפסו בקובץ ״ציון״ (יצא לאור בפטרבורג בשנת 1892) מתאר את המושבה באותה תקופה: ״— — הדרך מפתח תקוה עד זכרון־יעקב נמשכת כ-16-14 שעות. — — המקום שעליו בנויים זכרון יעקב וסמרין היה רק לפני זמן קצר מקום־סלעים ומכוסה יער עבות שאי־אפשר היה כמעט לעבור בו. עכשיו נופצו הסלעים, נסללה דרך טובה, והמקום שבו התהלכו חזירי־בר ותנים ושגדל רק צמחי־בר דוקרים ועצי־אלונים, עכשיו יש בו ישוב מסודר ומתוקן כל צרכו. קשה להאמין שפנת־עדן זאת, שאלה העמקים המעובדים היטב, ואלה מדרוני־ההר המכוסים ירק־גפנים, אלה הרחובות הישרים הנטועים עצים בצדיהם, בתי האבן, ברכות המים — שכל זה נוצר כאן במשך זמן כה קצר במקום־שממה זה. זכרון־יעקב יושבת מהלך שעה אחת מן הים, מן הנמל הקרוב טנטורה, לא הרחק מקיסריה העתיקה. לרגלי ההר משתרעים עמקים עד שפת־הים. חלק מן האדמה הזאת שייך לרוטשילד; גם בטנטורה יש לו אדמה, ועליה יושבות משפחות יהודיות אחדות, שגרות בעיר זו עצמה בבית