הקורא. בלילה הלך לטנטורה לקבל את פני רעיתו הברונית אשר באה בערב מבירות, וביום הראשון בבוקר באו שניהם זכרונה וילכו ראשונה אל בית־הספר, ויבחנו עוד פעם את הילדים בעברית וצרפתית ויצאו שבעי רצון לבית התפילה ולבית־החולים. וילך הוא ורעיתו אם־אל־ג׳מלה ומשם לסוברין ויבואו לבית האיש ההוא אשר ישב אתו על הארץ עוד לפני שש שנים. ולפנות ערב שבו טנטורה ושם קדמוהו המודיר מקיסריה ואנשי חיל, והאדון דיזנגוף עשה לכבודו שער הכבוד וכל הפועלים אשר בבית מעשה זכוכית שרו לפניו שירי עברית, וירד הוא ורעיתו לשוב פריזה״. והעתון מסיים: ״לך לשלום אדוננו, אתה ורעיתך הברונית! צאתכם מארצנו לשלום ובואכם לביתכם בשלום, וזכר ארבעת הימים אשר ישבת פה וארבע הדרשות אשר דרשת תשארנה חרותות על לוח לבנו ולב כל איש מישראל לדור דור!״

על בקורו השני של הברון מספר ביומנו ירחמיאל הלפרין:

״בשנת

תרנ״ג 1893

בקר הברון את המושבה בפעם השניה בל״ג בעומר כמו בפעם הקודמת. הוא בא בחשאי ואיש לא ידע את דבר בואו. ירד בחיפה ונכנס לחנותו של דיק ובקש לתת לו סוס כדי לנסוע לזמרין, ואת שמו לא הגיד לו. ואולם דיק הכיר אותו מיד והעמיד לו סוס טוב, ועד שלא הספיק דיק להודיע לזכרון, הגיע הברון לטנטורה. שם בקר את בית החרושת לזכוכית ומצא את דיזנגוף בעבודתו ואת כל השאר בסדר גמור. פתאום בא שליח רוכב למושבה ובשר לנו שהברון נמצא בטנטורה. לא האמנו למשמע אזנינו. גם הפקיד מר חזן לא האמין לדבר.

הא׳ האדון

חזן מלא אז את מקומו של הא' בן־שמואל, שעזב אז את המושבה ויצא פריסה מפני מחלתו, ועדין נמצא ביפו.

אעפ״י אף על פי

שלא האמנו לדברי השליח שהברון בא, רצנו להקביל פניו. ועוד קודם שהספקנו לרדת מן ההר כבר פגשנו את הברון עם

הא׳ האדון

דיזנגוף כשהם עולים מתחת להר. ערכנו לברון קבלת פנים יפה מאד. איש מהאכרים לא נמצא במקום, כי כולם נסעו ליפו ללוות את הא' בן־שמואל. רק למחרת כשהודיעו להם שהברון בא, חזרו למושבה יחד עם

הא׳ האדון

בלוך הפקיד מרשל״צ. הברון שיחיה בא ביום החמישי. העלינו לכבודו מדורת אש והשמחה היתה גדולה. ביום הששי בקר הברון במושבה. בשבת נשא הברון נאום בצרפתית בבית־הכנסת ובלוך תרגם דבריו לז׳רגון, אולם אנו לא הבינונו מדברי בלוך מאומה, כי הוא לא היטיב לדבר בז׳רגון. וכשראה הברון שיחיה שלא הבינונו מדברי בלוך מאומה, קרא בשבת אחרי הצהרים שנית לכל האכרים ונשיהם לבית-הכנסת ונאם שנית לפנינו. והא׳ דיזנגוף תרגם לנו את דבריו. דבריו של הברון נכנסו ללב כל אחד מאתנו והיו לנו לשקוי־נפש. ובעיני כל אחד מאתנו נראו דמעות גיל, וכן סיים את דבריו: בני היקרים, הזהרו לנפשותיכם שלא תטו מדרך

ה׳ השם, או האדון , למען לא תקיא אתכם, חס ושלום, הארץ הקדושה. בשמחת־לב ובעונג יצאנו מבית־הכנסת. אך יצאנו בא שליח מטנטורה להודיע שהברונית באה לטנטורה באניה.

הא׳ האדון

דיזנגוף רץ מיד ברגל