קשר בל־ינתק. ועדים הם גם בקוריו הבאים, כי לא משך ידו ממפעלו ושמר את אהבתו לישוב ארץ־ישראל בכלל ולמושבתו זכרון־יעקב בפרט עד יומו האחרון.

הפעם, בבקורו השני, לא הוצרך לחפש נתיב, לתעות בעבי יערות שיחים ובשממת הרים. כדאי לציין פרט חשוב אחד. הברון נהג לבוא באנייתו הפרטית עד טנטורה. בדבר זה הפגין האיש את חזון רוחו בדבר נמל שעתיד להבנות פה. אם לא נתגשם חלום זה, כמו כמה חלומות אחרים, הרי האשמים בכך הם קודם כל הפקידים, שהיו חסרים את העיקר — את האהבה לארץ.

בזכרון־יעקב התייצבה לפניו משלחת מאת הפועלים, כפי שמספר י. חיותמן ב״דאר־היום״: ״ערכנו בחפזון תזכיר קצר, שתכנו היה: בקשת עזרה להתיישבות פועלים חברי אגודתנו על הקרקע, באמצעים מצומצמים, על יסוד של עבודה עצמית, אורח־חיים פשוט ואפשרות להחזיר את ההלואה להתישבות במשך שלשים שנה. מהרנו אל בית־הפקידות להתיצב לפני הנדיב ולמסור לו את תזכירנו. הברון קבל את פנינו בסבר פנים יפות ולחץ את ידינו בחביבות יתרה. מצאנו לנחוץ לדבר אתו דוקא עברית. הברון, שלא ידע את הלשון, בקש בחיוך שיתרגמו לו את דברינו. הברון שמע בהקשבה רבה ואמר לנו: ״שמתי לב לדבריכם ולהצעתכם. דעו, כי מטרתכם היא גם מטרתי. רוצה אני לראות פועלים יהודים דבקים בקרקע, עובדים במסירות, והעבודה היא הבסיס של חייהם. אדון עם פקידי בדבר הדרכים להגשמת ההצעה, ובעוד יום־יומים תקבלו תשובה מוחלטת.

״בסעודת הערב, שנערכה בבית־הפקידות ושאליה נקראו כל הפקידים, הזכיר הברון את בקשתנו: ״הנה לששים אכרים חדשים יש לקנות חלקת אדמה יפה, ויש לישב אותם. מה דעתכם על זה?״ ובלי חכות לתשובת הפקידים חזר לחדר־השינה. אולם כעבור חצי שעה יצא שוב והוסיף לדבר: ״עבודה עצמית... אמצעים מצומצמים... החזרת ההלואה בשעורים — אלה הם ערכים חדשים שיש לקבוע כשיטה בהתישבות. כן, כן. אני אכתוב למר יהושע אוסובצקי והוא ישיג את האדמה הדרושה, עליו אפשר לסמוך בזה״...

העתונים, שאת דבריהם על הבקור הנזכר העתקנו לעיל בשלימות, ככתבם וכלשונם, סרסו כמה פרטים. למען האמת יש לציין, כי הברון בדבריו לא הוכיח ולא האשים, הוא רק סימן לפני האכרים קוים לארחות חיים כפי שהוא חפץ בהם, כגון: שמירה והקפדה על דת ומסורת, יחסים הוגנים עם השכנים — שלא להחרים שכן, גר ותושב; חובת למוד הלשון העברית, בייחוד לנוער הגדל על אדמת המולדת — ומשאלותיו נתמלאו בשלמותן. אין צורך לומר בעניני הדת. אכרי זכרון־יעקב הקדימו נעשה לנשמע. בכל דברי ימיה של חבת־ציון לא נשמע מעולם קטרוג כל־שהוא על אכרי זכרון־יעקב מבחינת הדת, כי אמנם יראי אלהים היו האנשים, שומרי תורה ומצוה בכל לב.