עשר כוחות סוס. הואיל ונתרבו תושבי המושבה, כן ירבו! שוב אין אותו מניע מספק די צרכי מימיה של המושבה. כן הבטיח שייד להציע לנדיב ליישב את הגננים כאכרים בפני עצמם, מאחר שכל הכרמים כבר נטועים ואין עוד צורך בשרותם. כפי הסברה יישבו את אלה בבת מאיר־שפיה, כי אוירה ומימיה טובים, ונחלתה, לדברי הסופר, ״רחבת ידים״... כן עשתה לה השמועה כנפיים, כי בדעת הברון ליישב בעתלית, שאדמתה נקנתה על ידו לפני כשנה וחצי, את הפועלים היהודים, אשר עבדו זה כמה שנים במושבה, באמונה ובחריצות ידים. והתקוה מרנינה כל לב, כי בשוב שייד לארץ בעוד ששה חדשים, יצאו הדברים הנזכרים אל הפועל. במאיר שפיה בונים עתה בית טבילה וכן יתחילו מיד לבנות בית־כנסת. אכרי המושבה בקשו מאת שייד כי יוסיף להם מספר חמורים, הנחוצים להם מאד להבאת מים לשתיה ולהשקאת הזרעים והשתילים, כי המעין נמצא במורד ההר והכפר נמצא ברום ההר. ושייד מלא את בקשתם. מנחם פארב מסגניו של בן־שמואל בדרשתו, כמנהגו, בבית־הכנסת הביע את רצון הנדיב, כי מכאן ואילך תתעסקנה הנשים בעצמן בגידול תולעת המשי. בין דבריו רמז, כי הנדיב חושש לתוצאות שתצמחנה לנערי המושבה מלמודי השפה הצרפתית — ויתכן על־כן — ששפה זו תבוטל מתכנית הלימודים ולא ילמדו בלתי אם רק עברית וערבית״.

חות־דעת ב״המגיד״ מיום ט״ו באב

תרנ״ד 1894

גומר את ההלל על ״בנות״ זכרון־יעקב: ״העומד בזכרון־יעקב ופניו מזרחה יראה מרחוק, כמו אלפים אמה, על אחד ההרים מושבה קטנה נקראת בערבית שוייה, וזה חצי שנה שקוראים אותה מטעם הנדיב מאיר־שפיה, ועוד הלאה כמו אלף אמה עוד מושבה קטנה בערבית אם־אל־ג׳מאל ומטעם הנדיב בת־שלמה. כל ההולך או הנוסע מזכרון־יעקב למושבות אלה במסלה הטובה והרחבה החצובה בהרים, אשר סביבה נטועים גנים ופרדסים, שדות וכרמים ועצי תות לאלפים, ויזכור כי עוד לפני עשר שנים היה כל המקום הזה חרב ושמם, אף חמור לא היה יכול לעלות על ההרים האלה — יתרגש ויתפלא לפי ערך הכרתו ואהבתו את עמו וארצו, וידע להוקיר את שם כבוד הנדיב

שליט״א שיחיה לאורך ימים טובים אמן

אשר הוא עשה כל זה״. — —

הנה כי כן הגיע המושבה עד לחיי שלוה — עד ולא עד בכלל. . .

בשנת

תרנ״ד 1894

בא לכהן כרופא המושבה ד״ר הלל יפה במקום ד״ר קליין.

במכתב אחד של ד״ר הלל יפה אנו מוצאים כמה פרטים על מצב הבריאות במושבה:

״— — המחלה הרווחת ביותר בארץ היא הקדחת לכל צורותיה: קדחת לסירוגין, קדחת בחום מתמיד, קדחת הירוקה (שחורת השתן), וכו׳. אינני יודע מקום פנוי מקדחת, בפרט באזורי השפלה, בקרבת הבצות המשתרעות מדאר (טנטורה) עד פתח־תקוה. זכרון־יעקב, אף על פי שהיא יושבת על גבעות, שוררת