לזאת הננו כורתים אמנה לחותמים בשנת החמש־עשרה לבואנו ארצה־ישראל ה״ ת״ ר״ נ״ ז״.

מ. קרניאל

אביגדור אפלבוים

אליהו שטרן

ח״י חתימת יד

אפלבוים

שמואל וו. ברונשטין

סלומון ועקסלר

מאיר ליב הירשקו

א. דוידסקו

משה אברמוביץ

שמואל שטרנברג

חיים בער שווארץ

מרדכי הרשקוביץ

יעקב רוזנשטין

משה ברקוף

שלום ועקסלר

יוסף גרף

אברהם ברקוביץ

אלתר ועקסלר

משה הרשקוביץ

יחיאל דיאמנד

קלמן אהרנסון

וויקטור הרשקוביץ

יחזקאל חצקילביץ״.

בתקנותיה של אגודה זו אנו מוצאים כבר הרבה מיסוד הקואופרציה, מעין עזרת חברים, הואיל והיחיד, כשהוא לעצמו, לא השיגה ידו את הסכום הדרוש, 50 פראנק, כדי הוצאות העליה לירושלים. על כל האגודות האמורות, ש״הורתן ולידתן בקדושה״, ויסודן חובות הלבבות, או שבאו לספק את התביעות התרבותיות, כגון הספריה והתזמורת, יש להוסיף עוד מוסד חשוב אחד, שהיה בו משום צורך הצבור, והוא גדוד מכבי אש. מוסד זה בא לעולם בדרך מקרה, מקרה מבדח כמעט אלא שבסופו של דבר הביא ברכה למושבה, ותועלתו היתה מרובה מכמה וכמה טעמים.

וזה דבר המקרה: בשנת

תרנ״ו 1896

נפלה דליקה ביקב. הדליקה, מעשה נסים, נפלה ביום, לולא כן, היתה עלולה להמיט שואה על המפעל הגדול והחשוב הזה. וכך היה מעשה: שומרי היקב הבעירו מדורת אש קטנה, כדי להתחמם בקרבתה. מישהו ראה את האש מרחוק והרים קול צעקה: בערה, בערה! היקב בוער!... המושבה הובהלה משנתה. קמה צעקה גדולה, געש הפעמון הגדיל את הבהלה. נזעקו ובאו גם אכרי בת־שלמה ומאיר־שפיה — היתה מהומה ומבוכה רבה עד שבאו למקום, והנה חלפה הסכנה... שבוע ימים אחרי כן נתרחש מעשה גנבה. נגנב סוס מאורותו של אכר אחד. כל אלה עוררו את צעירי המושבה ליסד אגודת שומרים וכבאים. וגם כאן נכרת היתה השפעתו הטובה של בן־שמואל. בסוף חודש אייר

תרנ״ז 1897

יסדו הצעירים את אגודתם וקראו לה בשם ״ אגודת מכבים ונוטרי מנוחת המושבה זכרון־יעקב ״. מספר חברי האגודה היה 32, כולם זריזים, כולם גבורי כוח, מלאים רוח עלומים. תפקידם היה: ללמוד התעמלות ולהתאמן בסולמות, חבלים וקרדומים. להיות מוכנים תמיד, על כל צרה שלא תבוא, לשמור על המושבה ממעשי גניבה וכו׳. לראש האגודה נבחר אליהו קנטור. ואליו נבחרו שלשה סגנים:

ישראל יהודה נידרמן , מפקח על הסדר במקרה של דליקה;

פסח אלתר גרף , ממונה על המשאבות,

ובנימין רבניקר

ממונה על הקרדומים,