שני דברים משמשים בימים ההם סימנים מובהקים לשגשוגה של המושבה: התפתחות ענף הגפן ותעשית היין מבחינה כלכלית, והתפתחות בית־הספר והלשון העברית מבחינה רוחנית. ״הצבי״ מיום

א׳ אדון

כסלו

תרנ״ח 1898 , המספר על הפעולות המתחדשות ביקב, מוסיף מיד ואומר, כי ״גם שפתנו העברית מתרחבת והולכת קדימה בדבור ובכתב, גם היא מנהמת כיונה בפיות הילדים והצלצול העברי בעת האחרונה נשמע בכל חוצותיה״. ואף מוצקין שבקר את המושבה אומר בהרצאתו בקונגרס הציוני השני ביום 29 לאוגוסט 1898: ״בזכרון־יעקב, כמו במקומות אחרים, עוררה את תשומת־לבי זריזות הבחורות; ראוי להראות להן את הדרך הנכונה כי עלולות אלו להשפיע — במובן הנאצל של המלה — השפעה רבה על ההתישבות; יש להקנות להן כאחת השכלה, אהבה ליהדות והבנה בשביל תנועת השחרור הלאומית״. מתוך דברים אלה עולה באזנינו כעין הד קול של נבואה לימים יבואו, שבהם קמה בת אחת לזכרון־יעקב ו״אהבתה למחצבתה עוררה אותה לתנועת שחרור לאומית״, כפי שיסופר להלן.

בהרצאתו הנ״ל מוסיף מוצקין כמה דברים חשובים: ״— — במקומות שונים נתעכבתי יותר, כדי להתבונן ולקלוט קצת רשמים מחיי המציאות, כמו בזכרון־יעקב. — — האוכלוסים: זכרון־יעקב 870, אם־אל־ג׳מאל 98, שפיה 110. — — מי שנמצא כאן בדרך שבין שפיה, אם־אל־ג׳מאל והמושבה זכרון־יעקב, מתמלא רגש של סיפוק־נפש. — בו בזמן, שעזרתה של

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

העשירה גורמת במידה ידועה למהפכה בתנאי מושבות אחדות ומעוררת תקוות גדולות, וגם מכניסה רוח חיה לתוך פעולתם של חובבי ההתישבות — בו בזמן ישנם לדאבוני מקרים מעציבים, וביחוד תופעה חדשה אחת, שעלי להודיע עליהם. כל המושבות נפגעו בפילוקסרה, המשתוללת בזכרון־יעקב בצורה מבהילה. אל נכון שמעתם על השמות שעשתה מחלת־גפנים ממאירה זו בצרפת; היא גרמה נזק עצום לכרמים, ויש שהשמידה אותם כלה. הפילוקסרה שהיתה זמן רב סמויה מן העין, פרצה בזכרון־יעקב לפתע פתאום והטילה פחד נורא על האכרים; הפחד הזה שכך לאט־לאט, כשנוכחו האכרים לדעת שהמגפה זקוקה להשלמת פעולתה למספר שנים, וכשמאידך גיסא הודיע הברון ברוב אדיבותו לאכרי זכרון־יעקב, שנתמכו על ידו במשך 15 שנה, שהוא מוכן לעזור להם כבתחילה, עד ששוב לא יזדקקו לעזרתו. התפרצותה הפתאומית של הפילוקסרה בזכרון־יעקב היא שגרמה, שבמשך השנתיים האחרונות שתלו מחדש את הגפנים בשטח ענקי והחליפו את הגפנים הצרפתיים באמריקאיים. — — אכרי זכרון־יעקב, משהראו כרמיהם סימני גידול ופריחה, התחילו חולמים על עצמאות והראו גם פעילות יתרה בעבודתם, אבל לרגל מגפת הפילוקסרה נכנסו למצב של מעבר״.

בגליון ״הצבי״ מיום י״ב שבט מסופר: ״הרב האדון רפפורט, מלבד משרתו בהפקידות נתמנה גם מנהל בבית ספרנו, ובשבוע העבר בא לבחון את הילדים ויעסוק בזה שבוע תמים בכל שש שעות הלמוד, ויבחנם בכל ענפי הלמודים. ועתה הוא אומר