משיב רוזנהק ואומר: ״אותי אל תאשימו, עוד תציבו לי מצבת זהב״... ורוזנהק הבטיחם להראות להם כבר באותו הערב שני מכתבים שהגיעו מפריס.

במכתב אחד מפרופ׳ ברבייה נאמר: ״חביבי רוזנהק, כפי שעיני רואות רפה־רוח אתה ביותר מכדי לעסוק עם האכרים מזכרון־יעקב. עליך לכפות עליהם משמעת ללא רחמים״. (הנוסח בצרפתית:

une discipline impitoyable)

והמכתב השני ממאירסון: ״חביבי רוזנהק, תאמר לאכרים של זכרון־יעקב, כי אין לנו שום חובה כלפיהם. לא אנחנו הבאנו אותם לפלשתינה — ארץ שכל התנאים בה רעים. ואנו לא התחייבנו להבטיחם מפני חיות הטרף צמאות הדם של פקידי השלטון״. (הנוסח הצרפתי:

la kapacité des fonctionnaires) . מן הזקנים, זלמן פומרנץ, ישראל שכטר, מאיר ליב הירשקו וליב נידרמן, קמו ואמרו: ״ברוך השם, עתה עינינו הרואות כי אין מעלים אור בטרם לילה, אל יאוש!״

עתה גדלה ביותר חשיבותה של הקומונה.

*

על מצב הדברים בימים ההם אנו יכולים ללמוד הרבה ממכתבו של

אהרן אהרנסון

לד״ר ה. יפה, מיום 2.7.1900, במכתב זה הוא מספר גם על משלחת הממשלה הטורקית, המתכונת להצר את צעדי ההתישבות היהודית. בין

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

מזה והממשלה הטורקית מזה, נמצאים האכרים בין הפטיש והסדן. וזה לשון המכתב:

״— — הנך שואל לחדשות מן המושבות. האמת היא כי אינן משמחות לגמרי. לא אוכל לאמר בדיוק על מצב האחרות, אך עבור

ז״י זכרון יעקב

אין כל חדש משמח, נהפוך הוא. באשר לעניני חוץ, יחסים עם... השכנים, רושם כללי שנתקבל במחוז... מכאיב. בהיותי בקי בשפות הערבית וביחוד התורכית, הוכנסתי בתוך הענינים כתוצאה מהקריאות התדירות... ובאשר למצב ביחס לקשרים עם הממשלה, אפשר לדעתי לאמר בברור, כי לעולם לא עברה המושבה משבר כזה. ומה שמפחיד ביותר, זהו, כי רוע המצב גדל והולך בהיות ושום דבר אינו נעשה כדי לצאת מן המצוקה. מצער מאד חוסר השטה בארגון כדי לנהל יפה את העניינים עם הממשלה. אין אני בעד ריכוז ההנהלה בענינים אלה. יודע אני את הסכנה באם ההוצאה לפועל של המו״מ הדרוש ימסר לאיש אחד. למרות שיהא צורך באחוד הפעולה. מה שמדהים ביותר, הוא, אם תצטרכנה שלש מושבות שכנות לקבל כל אחת פקודה מאותו מין ומאותו פקיד — אין הפעולה משותפת כי אם כל אחת עושה את מאמציה מבלי להתענין בדרכי השניה שנעשו כבר ובתוצאות המקוות, ולבסוף מפריעים זה לזה ומגיעים לתוצאות אפסיות. מה שקלקל למושבות הוא החלופים... (בפקידות?) פקידים טובים אלה שהיו רגילים להתמרד בתקופה הרוטשילדית, נכנעו באופן פתאומי למשמעת המוחלטת ובלתי הגיונית. — — ומי כמוך לדעת את הרושם העז המתקבל על הכלכלה כולה משנוי של שלטון בלתי סדיר, ובאמת מהרה