״באותו זמן — כותב ירחמיאל הלפרין — קמו הציונים לימין האכרים ופרסמו בכל העולם את דבר העוול שהיק״א זוממת לעשות לנו. הם קראו לאספה גדולה באודיסה ושם הוחלט לשלוח משלחת לפריס מקרב באי־כוח הציונים וגם מב״כ הועד הגלילי, שיבחרו מכל המושבות. ביום כ״ה לחודש ניסן

תרס״א 1901 , 14 באפריל, שלחנו גם מן המושבה שלנו ציר, שילך, יחד עם שאר הצירים מן הועד הגלילי, לפריס. בקוצר רוח חכינו לבשורה טובה מאת המשלחת השניה שיצאה לדרכה, כי את כל תקוותינו תלינו הפעם בצירי הציונים. עד שהמשלחת שהתה בפריס בקר במושבה שלנו פעמים רבות

הא׳ האדון

פריינטי. הוא היה בא לימים אחדים, ויוצא, באמרו שלאחר שבועות אחדים ישוב. כך בא אלינו כמה וכמה פעמים, וכל פעם עשה ימים מספר ולא דבר עם איש מאתנו דבר. ביום 26 מאי 1901 קבלנו טלגרם מאת המשלחת מפריס ובה הודיעו לנו שכל התקוות אבדו. הבשורה הרעה הזאת מחצה את ראשינו וכל אחד מאתנו התהלך בשברון לב ובאפס עצה ותקוה. כל אחד בפנתו בכה על מבחר ימיו ושנותיו שזרה אותן לרוח. ועל

ד׳ אלוהים

השלכנו יהבנו — הטוב בעיניו יעשה״.

צירה של זכרון יעקב במשלחת השניה היה

מרדכי קרניאל . ולפי מה שמספרים זקני האכרים, חזר הציר מרדכי קרניאל ובפיו בשורה: הברון הבטיח לבקש ולקנות עוד אדמה בסביבות המושבה ולבסס את האכרים ביסוס מוחלט.

אך הנה גם טפת נחמה. ביום כ״ו סיון

תרס״א 1901 , 15 ביוני 1901, קרא הועד לכל האכרים לבית הכנסת וקרא באזני הנאספים מכתב שנתקבל מפריס, חתום בעצם יד הברון. במכתב נאמר מפורש, כי הברון אינו רוצה במשלחות שתבואנה אליו כל פעם, ואינו רוצה בשום בעלים במושבה, וכי חפשי הוא לעשות בה כרצונו, אלא שסופו של המכתב הביא קצת דברים נחומים: אם כי, מסיים המכתב, הברון רוצה בשכירי־יום, קנה יקנה עוד אדמה ויחלק אותה בין האכרים.

סתירה זו בין דרישת

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

בדבר עבודה של שכירי־יום ובין מכתב הברון על אדמה שתקנה ותתחלק בין האכרים, אין בה כדי להתמיהנו ביותר. בימים ההם כבר פשטה שמועה על משא־ומתן בדבר קניית אדמה בקרבת המושבה. אפשר מאד כי

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

נרתעה מעט. ואולם המלחמה עדיין נטושה והרוחות נסערים וקודרים.

״הצבי״ מיום ו׳ טבת

תרס״א 1901

מספר, כי החנוכה דהאי שתא עבר עלינו במושבות בלי שום רושם של הלולא, של סופגניות, של חגיגת הלב, של אומץ־הרוח כי כל הרוחות המנשבות ועוברות על פנינו היום, רוחות רעות הן: רוח של רפיון ידים, רוח של כשלון ברכים, רוח של אימת הריסה, רוח של הפרת כל התקוות, רוח של חורבן מגדל־עבודת כל שמונה־עשרה השנים. — — האדון פריינטי הלך לבירות״.

בלוח אחיאסף משנת

תרס״ב 1902

מסופר הרבה על בואו של פריינטי, המנהל החדש הממונה על המושבות, שגרם לשערוריות וקטטות במושבות. ועוד מסופר