אחד ארב בשדה והגיע בעקבות הגנבים עד שומר הכפר, ערבי מן הסביבה, אף הוא שותף למעשה הגניבה. ״מתן שכר״ מידו של שכטר מנחת־זכרון היא, מזכרת עון לאורך ימים. אף את אקדחו הוציא מידו. נשבע השומר להזהיר את בניו עד דור אחרון.

*

לא טוב מזה חלקם של אכרי מראח.

מראה, היושבת מהלך שתי שעות מן המושבה, נקנתה ששה חדשים לאחר קניית בורג׳, או למען הדיוק: בראשית שנת 1903. אדמתה נתחלקה בין אכרי זכרון־יעקב (לאלה שלא קבלו מאדמת בורג׳), שפיה ובת־שלמה. האדמה, שהיתה כרֵב, נתחלקה בין האכרים חלוקת ארעי, כדי שיוכלו לחרוש ולזרוע, לפי שעה, מעט חטה, עד אשר תגמר מדידת הקרקעות. ביום 24 לנובמבר יצאו 34 אכרים לחרוש בשדות מראח. האנשים נגשו לעבודתם במרץ, מי בשלש ומי בארבע מחרשות, כי השנה היתה גשומה.

״על הגבעה שעליה עומדת היום המושבה גבעת־עדה — מספר יהודה קרניאל — נמצא אז קומץ בתי החמר של הכפר מראח, ועל ידם — חאן עתיק, בנוי חומה סביב סביב. במקום גרו כמה פלחים ואריסים של בעל הנחלה, פואד סעד, ערבי נוצרי מחיפה. לכל אורך חומת החאן מבפנים היו בנויות רפתים, ששימשו דירה לאריסים ולבהמות כאחד. מזרחית ודרומית לכפר השתרע יער אלונים גדול, ושבילים צרים הסתמנו לכל עבר על אדמת הגיר של הגבעה. בסתיו שנת 1903, מיד לאחר חג הסוכות, עלו 35 אכרים למראח, בלי המשפחות. לכל אכר ניתנו 180-110 דונם אדמה ורפת לדירה ולשוורים, למחרשות ושאר כלי־העבודה. נקבע תור: ערב ערב חוזרים קצת מן האכרים לזכרון־יעקב והשאר יושבים במקום עם השוורים והזרעים. והדרך עד

ז״י זכרון יעקב

רחוקה, ועד שהאכרים חוזרים למחרת ויוצאים לעבודה, השמש עומדת כמעט בחצי השמים ומחצית היום חלפה לבטלה. קשים היו הימים הראשונים וגרמו סבל למתישבים וקשיים בעבודה. ואם לא די באלה הנה נוספה צרה חדשה: החושות הרעועות של הכפר, שנעזבו כליל, החלו לההרס עם הגשמים העזים הראשונים, כי לא טויחו גגותיהם ולא הוכשרו לעונת החורף. ראו זאת הפלחים הגרים בסביבה, הלכו והלשינו לפני השלטונות התורכים לאמור: הנה הורסים היהודים את בתי־הכפר מראח ומחריבים את רכושם של הפלחים המסכנים. התלונה מצאה אזנים קשובות אצל המושל, וביום בהיר אחד, בהיות האכרים חורשים בשדה שלרגלי הגבעה, הופיעו פתאום חיילים רוכבים על סוסים, התנפלו על האכרים בחימה שפוכה ויגרשום מן המקום. בראות האכרים כי לא תועלנה השתדלויות — לקחו את שוריהם ומחרשותיהם וחזרו לזכרון־יעקב. והחלה אחר־כך פרשה של השתדלויות ומשא ומתן מייגע בין

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

והשלטונות התורכים. לאחר הפצרות מרובות וכמה ״צרורות״ שנשלחו במתנה לראשי השלטון —