לאחד את כל הכחות העברים, החמריים והרוחניים שבארץ־ישראל, כדי להגדיל ולפתח את כמותו ואת איכותו של היסוד העברי בארץ־ישראל, הוחלט פה אחד להגיש לך, אדון רם ונישא, את תודתנו הנובעת מקרב לבבנו על כל החסד והטובה שעשית תמיד לאחינו ולארץ אבותינו בכוננך בה את המושבות. אתה אדוננו היית עד עתה הכח החמרי והרוחני היותר גדול לאחינו תושבי ארץ־ישראל, ובבואנו אנו כיום לכונן את האורגניזציה שמטרתה כבר נזכרה למעלה, הננו מתאמצים דוקא לאחוז לפי מדת כחותינו בדרכך אתה — דרך הקודש. ועתה הואילה נא אדוננו הנדיב לקבל יחד את ברכתנו להצלחת כל מעשיך לטובת אחינו שבארץ הקודש בעתיד, גם את רגשי הכבוד שירחש לבנו לך״.

ובאו על החתום ששים וחמשה צירים.

בישיבה האחרונה של הכנסיה ישב־ראש אוסישקין. והוא נעל את הכנסיה בדברים הבאים: ״— — הנני מודה לראשי המושבה, לאדונים שטרקמט וד״ר ויץ ולכל האכרים על כל הטובה שגמלו עמנו בקבלם אותנו בזכרון־יעקב. אחי! כולכם בני ארץ־ישראל אתם, החשבתם כי פה, במקום הזה ובבית הזה, תתקבצו פעם לדבר על עתידות עמנו? ובכל זאת הנה זכינו לכך. ועתה הבה נקוה שנזכה גם כן כולנו יחד לסדר את הסנהדריה הגדולה בירושלים״.

לאחר הכנסיה, ביום

ה׳ השם, או האדון ,

ה׳ השם, או האדון

אלול

תרס״ג 1903 , נתקיימה גם ועידת המורים אשר באו מכל ערי הארץ ומושבותיה ואשר הניחה את היסוד להסתדרות המורים בא״י. וגם בזו רב חלקו של אהרן אהרנסון.

הכנסיה תקנה תקנות להסתדרות. נידונו הרבה שאלות. וכשנתעוררה השאלה על מתן זכות לאשה, היו באי־כח הישוב הישן מתנגדים לדבר בכל תוקף. בראש המתנגדים עמד המנוח שטמפר. אבל ההסתדרות לא האריכה ימים, והרבה סבות לכך. בני הישוב הישן לא רחשו אמון רב לכל הענין הזה מלכתחילה, אף כי המושבות כולן הסכימה דעתן לרעיון ההסתדרות. מלבד זה, החשש לפרוּד הלבבות בין העיר והכפר — נתאמת. והכנסיה בזכרון־יעקב, לשם יסוד ההסתדרות, שבאה לעולם בקול רעש ותרועה — שבקה חיים בקול דממה דקה, ללא המשך וללא הד.

*

עוד זכות גדולה זכתה זכרון־יעקב, שבה הונח היסוד להסתדרות המורים. ליום הוָעד הכנסיה הוזמנו גם המורים לאספתם המיסדת, אך מאחר שהכנסיה נמשכה שלושה ימים, מצאו המורים את עצמם נעלבים, כאילו אין כנוסם אלא דבר שני במעלה, ולפיכך נדחק לקרן זוית. פרוטוקול האספה מקדים ואומר: ״עפ״י התכנית אשר כוננה מראש, היה על המורים להתאסף בפעם הראשונה ביום ג׳, ג׳ אלול בערב, אחרי אספות הכנסיה, אבל מפני סבות אשר לא פה המקום לפרטן נדחתה אספתם עד יום

ה׳ השם, או האדון

אחרי הצהרים״. המורים התמרמרו והודיעו, כי יעזבו