את המושבה ויחזרו לבתיהם. סוף סוף הגיעה גם שעתה של זו, ובשעה 2 אחה״צ, ביום

ה׳ השם, או האדון ,

ה׳ השם, או האדון

אלול, התאספו 45 מורים ו-14 מורות, וכמו הצירים כן גם המורים באו מכל פנות הארץ, למן צפת אשר בצפון ועד ירושלים אשר ביהודה.

גם פה היה הפותח מ. מ. אוסישקין. הורצו הרבה הרצאות ונשמעו וכוחים רבים, פעמים גם סוערים. האספה ננעלה במוצאי שבת. נתקבלו החלטות אלה:

א. ליסד הסתדרות כללית של כל המורים והמורות בארץ־ישראל מבני עשרים שנה ומעלה וגם מבני שמונה עשרה, אם כבר שמשו שתי שנים בהוראה. לחברים בהסתדרות מתקבלים גם אלה שלבם נתון לדבר החנוך.

ב. כל חבר ההסתדרות משלם לקופתה סך חמשה פרנקים בשנה. ההסתדרות ממנה מתוכה ששה ועדים מנהלים: חמשה מהם בחמשה סניפים ואחד מרכזי.

ג. מקומות חמשת הועדים הסניפיים הם: א) ירושלים וסביבותיה; ב) יפו וסביבותיה; ג) זכרון־יעקב וסביבותיה; ד) טבריה וסביבותיה; ה) ראש־פנה וסביבותיה. בכל ועד סניפי יהיו שלשה חברים: שניים מהם מורים ואחד יוכל להיות גם מי שאיננו מורה.

ד. הועד המרכזי יקרא את ועדי הסניפים לאספה כללית בחודש ניסן הבא במקום שימצא לטוב לפניו, והאספה הכללית של חברי ההסתדרות תהיה בחודש אלול לפני אספת הכנסיה.

ה. הועד המרכזי קבל את כל ההצעות הבאות לפניו והציען לפני חברי הועדים ואסף את החומר הדרוש לאספה הכללית.

נדונו גם עניני העבודה החנוכית בבתי הספר, תכנית הלמודים, והוחלט שלשון הלמודים תהיה רק עברית.

אספה זו, שלא ידעה רעש, ובאולם שכבר פשט את קישוטיו, הניחה יסוד איתן להסתדרות גדולה ומסועפת, שהלכה מחיל אל חיל.

גם את זו וגם את זו אכסנה זכרון־יעקב ורשמה עמוד נאה בדברי ימיה.