שלשה סנטימטר בעומק האדמה מסביב לגפנים והוציאו משם תולעים לעשרות מתחת כל גפן, וימלאו סלים וישפכום לתוך האש. קוה נקוה, כי מהרה יחוש גם הטבע לעזרה ונהפכו התולעים לפרפרים ונצלנו מן הרעה. התולע הזה גדול כזרת ודומה קצת לתולעת המשי, אפור הגוון, עורו מבהיק כאילו היה משוח בשמן, הוא אוכל גם צמחים אחרים. כל היום ישבו התולעים תחת רגבי העפר מסביב הגפנים או בין העשבים או תחת האבנים. ורק בלילה יצאו ממחבואם ועלו על הגפנים ואכלו את עליהם עד אור הבוקר. ובשדות האכרים פשטו העכברים במספר רב מאד. וימיתום האכרים בסם המות. אך טרם השמידום קלקלו העכברים והשחיתו את התבואה. מיעוט הגשמים גם כן הזיק ליבול השדות, והתבואה על פי רוב דלה מאד. חמש־עשרה משפחות אכרים עסוקות בגדול תולעת המשי. עבודה ביתית ופשוטה זו דורשת ידים רבות וחריצות גדולה ועל כן ישתתפו בה גם הנשים והילדים. וידוע הוא, כי כל אשר יוסיפו המגדלים את תולעת המשי לטפל בהם ולהאכילם במזון טוב ומבריא ולשמור אותם שמירה מעולה, כן יגדל שכרם וכן יוסיפו לראות ברכה בעמלם. גם בשנים הקודמות היו עוסקים אכרי זכרון־יעקב ושפיה בגדול תולעת המשי״.

התמיד בגדול תולעת המשי האכר

יוסף זימנבודה

משפיה, ואף ראה שכר בעמלו. המשי שהיה מוציא הוא ובני ביתו זכו לתעודות הצטינות בתערוכות שונות.

ועל עוד מאורע אחד חשוב מאד מספר ביומנו ירחמיאל הלפרין: ״ביום י״ח תמוז

תרס״ד 1904

(31.7.1904) הגיעה אלינו מכונת־הדיש הראשונה. זה היה מאורע חשוב לראות בארץ־ישראל מכונה חדישה לדיש על אדמת ישראל. המכונה נשלחה בשביל מראח. ואולם לא נהנינו ממנה זמן רב. המכונן לא ידע איך לנהוג בה ולא הבין את העבודה.

ובכ״ז ובכל זאת

קוינו, כי מכונן טוב ומומחה יוכל לנהל את העבודה כראוי במכונה זו״.

״ביום כ״א תמוז

תרס״ד 1904

הגיעה אלינו הידיעה הטלגרפית על מות הרצל. הבשורה הזאת הממה את כולנו. כל אנשי המושבה נאספו לבית־הכנסת וערכו מספד מר. לא מצאנו נחומים על השבר הגדול״.

״ב־7 לחודש ספטמבר 1904 בא אלינו

ה׳ השם, או האדון

גזוז. הוא בא אלינו כממלא מקומו של פריינטי, אך שהה אצלנו רק ימים מספר ויצא״.

לוא יהיה גזוז — ובלבד שילך פריינטי. צאתו לשלום ודרך צלחה.

*

וגם זה אות לטובה. הפקידות מבקשת לפרוק מעליה מעט מעט עול צרכי צבור ולמסור אותם בידי המושבה עצמה. גם עניני היקב היגעים, אשר היו למעמסה על הברון, עומדים להמסר בידי הכורמים עצמם, שיהיו דורכים ענביהם בגתם ומתקיימים מהכנסתם — כמדת ההכנסה ממש.