מאותו החבר שדבר במקום הזה לפני ארבע שנים. אחריו נאמו האדונים שפירא, שבלנסקי, סקריבובסקי, ובשעה מאוחרת בלילה נסגרה האספה. — -״

אותן תחבולות של הפקידות בענין אדמת מראח, שעליהן מדובר ב״השקפה״, מבוארות לנו בקטע מיומנו של ירחמיאל הלפרין:

״ב־19 בספטמבר 1907 שלח שטרקמט את

הא׳ האדון

דיק למראח, לחקור שם את הקרקע. דיק מצא, כי משק האכרים במראח הוא עני ודל ויש צורך להתקין שם תעול. ב־15 אוקטובר באו פרנק ושטרקמט בענין מראח. האכרים דרשו מאת פרנק לשכלל את המשק שלהם ופרנק מלא את בקשתם: נתן להם את הקרדיט הדרוש לקנית שורים לפי צרכיהם וכמו כן נתן להם מלוה לתעול על־מנת להחזירה לשעורים במשך 4 שנים״.

על ידי התעול באדמות מראח קווּ האכרים למנוע שטפונות מי גשמים, שהיו מטביעים את האדמה ואת הזרע.

*

1907.

אנו מוצאים את ועד זכרון־יעקב על משמרתו, מנהל את כל עניני המושבה. בשנה זו ניתנה זכות הבחירה לכל התושבים. והנה דברי ההחלטה של הועד בישיבתו מיום 11.2.1907: ״בדבר מתן זכויות לתושבים הוחלט על ידי הועד: התושבים הגרים בבתיהם הפרטיים יקבלו את הזכויות המלאות, הן לבחור והן להבחר״. כבר אז הבינו האכרים כי יש לשתף באחריות לעניני המושבה גם את החוגים האחרים, אבל זכות זו ניתנת רק למי שגר בביתו הפרטי. שכן לבחור ולהבחר, כלומר, ליהנות מזכות הכרעה — ראוי רק מי שהוא קשור למקום קשר בל ינתק.

וגם בית משפט שלום נוסד במושבה בסוף אותה שנה. ובפרוטוקול של הועד בישיבתו מיום 3.12.1906 רשום: ״נבחרו לשופטים ישראל לרנר, זאב לייבמן, יעקב אפשטין, ליב נידרמן, וגדליה שו״ב״ — השופטים דנים בכל סכסוך שבין אדם לחברו ואת פסק־דינם הם מעבירים אל הועד להוציאו לפועל.

תושבי הכפר השומרוני לא הסיחו דעתם מכל מפעל לאומי, שהיה בו כדי להעשיר את נכסי הרוח של האומה.

מכתב מזכרון־יעקב, מאת המורה י. ד. קרלין מספר: ״במוצ״ש י״ב שבט קרא המורה נ. קרול הרצאה, שחבר ברוסית הסופר החותם ״נקה פשנובסקי״, על דבר האמנות הלאומית והמוסד ״בצלאל״. ההרצאה עוררה בלב הנאספים חבה למוסד זה, שהיה עד עתה בלתי ידוע, או ידוע רק מעט מאד לתושבי מושבתנו. אחרי הקריאה קם הרופא הנכבד ד״ר ויץ וידבר

ע״ד על דבר

הצורך לתמוך בו. וכל