וכל אשר עשה — עשה בשמחה ובעונג. הוא אהב מאד את האכרות. ״גם אם יעזבו כל האכרים את המושבה, אמר אלי פעם, אנכי לא אעזבנה״ והיה מגיד לי תמיד את זממיו אשר הוא חושב עוד לפעול ולעשות. ואמנם פעל, התעסק בכל ענפי עבודת האדמה השונים, והכל בחריצות מצוינה במינה. נלחום נלחם במרץ בכל המכשולים הרבים הפרושים על דרך האכר בארצנו ותמיד הצליח, גם כרם חדש נטע, אך לא זכה לחלל את פריו. כי נפל עליו הגורל להקבר לפני זמנו. יום אבל היה יום מותו למושבתנו, הכל הורידו דמעות. כל בני המושבה נהרו אחרי מטתו, ולפני הסתם הגולל ספדוהו סופרים ויספרו בשבחיו הרבים. בלב כואב מאד נפרדנו ממנו. הרגש הרגיש כל אחד כי אבדה גדולה אבדה לישוב, אשר מעטים מאד חלוציו בכלל ולמושבתנו בפרט, בהלקח ממנו עובד כביר וחרוץ כמוהו״.

דברי מספד והערכה אלה כתב לזכרו נ. ל. שבלנסקי, אשר כהן בימים ההם מורה במושבה.

ערב יומו של

אפרים אשכנזי , אחד מקבוצת התשעה הראשונים, אשר באו לבקש להם נחלת שדה בארץ אבותם. יהודי טוב היה, ירא שמים ומצניע לכת. שני בנים גדולים השאיר אחריו, שני בתי אבות במושבה.

״— — כי הורם ההוד מעלינו, מהמתנדבים בחלוץ בא לארצנו, חמדות מדינה עזבת בבית, רק בארץ אבות קן לך אוית, מלון כליל יפי יסדת, כוננת, אך יגיעתך, פרי עמלך לא קצרת, כי אהה! חלית ובעוד יום מחיים נגזרת״. אלה דברי המצבה על קברו של

צבי גרף .

נפטר

משה צבי הרשקוביץ , ועל שכם האלמנה כל עול המשק וצער גידול בנים.

חולה וכואב הלך לעולמו

חנוך הינוך קופמן , ימי הרעה והמחסור נחרתו עמוק בגופו. לחם צר ומים לחץ, שורצי עלוקות, מ״ביר־אל־חנזיר״ ומ״ביר־ג׳אדר״, עשו את שלהם. הגב אשר נטה בגבורה מתחת לעגלה, לחלצה מן הבוץ, נשבר.

בת תשעים נפטרה

סימה פייגה שטרנברג . מי היא סבתא חמודה זו, זריזה וקלת תנועה כנערה בת עשר? ראה נא גם ראה, עד יומה האחרון עומדת היא על משמרתה ושוקדת על כל מעשה צדקה וחסד. מי היא סבתא טובה זו? אמו של שמואל שטרנברג. עם הבן עלו לארץ גם ההורים. באורך־רוח עברו יחד את נתיב־התלאה עד תומה.

בשנת הששים ושלוש לחייו הלך לעולמו

אריה ליב נידרמן , איש קומה ואיש צורה, חסון וגבור, ״איש ישר חובב תורה, עמו וארצו״.

גם בת־שלמה, שנעזבה כמעט מאכריה כולם, שכלה את הטוב והיקר שבה, את

פרץ הרצנשטין , גם הוא הובא למנוחה בזכרון־יעקב, בנחלת עולם אשר על ההר.