top of page
זכרון יעקב - א׳ סמסונוב, תש״ב – עמ׳ 319
31
פרק:
והקימה מעל לרפתים בתי דירות, ושמונה אכרים קבעו מושבם במראח. בין אלה
ראובן כהן, בנימין קרופיק , מבני האכרים בזכרון־יעקב, צעירים חסונים, שמעשי גבורתם היו לשיחה בכל הסביבה. מאז היתה מראח לא רק נחלת שדה — כי אם גם מקום מושב, בת לזכרון־יעקב.
עתה הכירה הפקידות לדעת, כי אם לא תחיש לבת־שלמה עזרה על ידי אנשי עבודה, סכנת כליה נשקפת לה וחורבן גמור. ובחודש נובמבר שנת 1909 הוסיפה לה ששה אכרים חדשים. האחד,
זליג שורצמן , בן אכר מזכרון־יעקב, השני,
ד״ר מ. לויטה , שלמד כארבע שנים את תורת החקלאות בלייפציג ובא מורשה לארץ. השלישי,
שמואל דויטש , בא מאמריקה והביא עמו מדגרה. הרביעי
ניסן חילובסקי . החמישי
חיים מוצ׳ניק , והששי
ליב נובוסלסקי , בראשונה פועל אצל האכר יעקב גרד באדמות אם־אל תות ואח״כ אצל לויטה.
לא ארכו הימים וששה אלה היו לשלושה: דויטש יצא מקץ שתי שנים, עבר לעתלית לנסות מזלו ומשם יצא לליטא. כיום הזה הוא אכר ביקנעם. ניסן חילובסקי מת בשנת 1915 והובא לקברות בזכרון־יעקב. ומוצ׳ניק היה קודם איש־מושב בגן־שמואל ועכשיו אכר בנהלל.
מכל מקום, גדלה המשפחה בבת־שלמה הקטנה בשלושה בתי־אבות והנה היא עושה את דרכה היגעה ואוזרת אונים לשאת את סבלה.
גורלה של שפיה, פנת חמד זו המקננת על צוקי הסלעים, כתמול שלשום: חמשה בתי־אבות. יודעים האכרים הנשארים וכואבים: השמונה שהלכו למסחה ולמלחמיה יכלו גם הם לכונן להם מעמד בשפיה, גם להם היתה האדמה מספיקה עד לעת מצוא, ואולם הפקידות בקשה את החלוץ למושבות הגליל ולבה לא נקפה בראותה, כי היא גוזרת חורבן על שתי הנקודות הקטנות, המבודדות, ההולכות ומתרוקנות. מעשה שהיה: בעת שעמדו האכרים ללכת לגליל, דרשו את חלקם בספריה. הנשארים השיבו פניהם והדבר הובא לפני שטרקמט. הלז פסק לתת להולכים את חלקם בספריה. כשבאו הנשארים לפני שטרקמט לערער על פסק־דינו, שאין בו מן הצדק, הואיל והספריה רכוש המושבה היא ולא של כל אכר לעצמו, צעק עליהם שטרקמט: הניחו להם ללכת, ובלבד שנראה אותם מעבר לשער״...
ואולם בשפיה הקטנה נתכנס צבור קטן של פועלים. פה נמצא כבר ישראל שוחט, ששמש מזכיר ל״קרית ספר״, צבי בקר עבד אצל זימנבודה, ישראל גלעדי עבד אצל חיים דב, וכן גם מנדל פורטוגלי, זייד, יצחק קוקזי, מניה וילבושביץ, גנסין, ועוד. בביתו של זימנבודה הם מתכנסים ערב ערב לשיחת חברים, ופה, בבית זה, צמח רעיון ״השומר״.
אף חיי האכרים והצעירים בבורג׳ נמשכים כסדרם, ועולם כמנהגו נוהג:
bottom of page