הראשון איש סוחר, מבין בעסקים ויהודי פקח. השני בקי בטיב אדמה, כי גם ברומניה עסק בחכירות נחלאות מהבויארים. השלישי בקי בהארץ, כי היה יליד הארץ, וביחד עמנו, אני וחברי, נעבוד כדי לבחור את הנחלה. הצירים האמורים באו שלשה ימים לפני חג המצות דרך חוף חיפה לטבריה, להתראות עמי ולהתיעץ על ענינים שונים. אנכי תיכף בראותי את הצירים ודרכי תהליכתם, נפל רוחי בקרבי, כי אנכי בעברי את כל ארץ הגליל עם בן לויתי הר״ש ציפריס, שכרנו לנו שני חמורים, לבשנו בגדים לפי מנהג תושבי הארץ, עשינו את דרכנו לא ברעש וברעד, גם באניה נסעתי במחלקה השלישית. אלה הצירים באו לטבריה רוכבים על סוסים ע״י החברה קוקס הידועה כמו תירים אירופים או אמריקאים. גם תלבושתם בבגדי תירים אירופיים, שתושבי הארץ לא היו עוד רגילים בזמן ההוא, לראות יהודים שבאו לקנות אדמה באופן כזה. מובן הדבר, בעברם בארץ עשו רושם, והקול יצא, כי יהודים אדירים עם כסף תועפות בידם באו לקנות אדמה, וזה לא היה

כ״כ כל כך

לטובת רעיוננו; אז עלה במחשבתי ענין המרגלים, מדוע שני המרגלים ששלח יהושע על דעת עצמו, ולא עפ״י

ד׳ אלוהים

דוקא הצליחו. ושנים עשר המרגלים ששלח משה עפ״י

ד׳ אלוהים

ושנבחרו משנים עשר השבטים, ואנשים נשיאים, אנשים גדולים וחכמים, אלה דוקא קלקלו. עכשיו הבינותי; אמנם

ד׳ אלוהים

אמר למשה שישלח מרגלים, כי כן חפץ העם. אבל מזה ששלח דוקא שנים עשר אנשים, ודוקא כל נשיא בהם, ודוקא אחד מכל שבט, מזה כבר אנו רואים את אי־האמונה שהיתה להם, ואת אי־האחדות ששבט אחד לא סמך על השני, וכבר בולטת ההתנגדות, שלא יכלו להתאחד לשלוח שניים או שלשה אנשים, ולא שנים עשר, ודוקא גדולים שיתראו, וזהו שגרם שהוציאו דבת הארץ וקלקלו. למרות זה שהיו בעלי צורה, ומפני אי האחדות ביניהם היו בעיני אנשי הארץ קטנים־כחגבים... ורק שני המרגלים ששלח יהושע, יען באו לארץ, לא כמו לאנשים גדולים וחשובים, להתאכסן במלונים של שרים ומלכים, אלא נכנסו לעיר בלי רעש, ״חרש״, כמוכרי כלי חרס, ואיפה התאכסנו? בבית איזו אשה זונה היושבת לא ברחוב העיר, אלא בקיר החומה מאחורי העיר. הם התנהגו ככה כדי שלא יכירו בהם, ולא ישימו לב אליהם, וגם החביאו

א״ע את עצמו

בין פשתי העץ, ולכן הצליחו במשלחתם, ונמס לב העם יושבי הארץ... את הדברים האלה הבעתי גם להצירים האלה שלי, כי גרמו רעה בהרעש שנעשה על ידם. ומה שפחדתי בא, כי באמת לא הצליחו, וכלעומת שבאו כן שבו כלם, ומאומה לא עלתה בידם, ואחדים מהם גם הוציאו דבתם רעה על הארץ…״

״המגיד״ מיום

ד׳ אלוהים

תמוז

תרמ״ב 1882

מודיע: למרות כל השמועות וההשתדלות מצד שונאי ציון לרפות ידי העוסקים בישוב א״י, החלה היציאה מרומניה לארה״ק בתקפה בימים האלו. כן מודיעים לנו מאה״ק, כי מדי יום ביומו באות משפחות רבות וכספן בידן להתישב שם, לעבוד את האדמה וליסד בתי חרשת המעשה, ואין