ערך האפנדי התנפלות על מראח בליל

א׳ אדון

דסוכות, כשבחאן נמצאו רק שני אכרים ועל הגורן היו השומר־התורן יהודה קרניאל והאכר יעקב פויזנר. בחצות הלילה, לאור הירח, התקיפו את מראח 35 איש, פרשים ורגלים, מזוינים כחוק הימים ההם. כוונתם היתה לשדוד את הגורן ולרצוח את האכרים.

״קרניאל ופויזנר, יחד עם שני האכרים שחשו ובאו מן החאן, עמדו מול המתקיפים כ-20 דקות תחת מטר יריות והשיבו להם מאקדחיהם. המתנפלים ירו כ-500 כדורים ונקבו את כל הקיר הדרומי של החאן. מאחד הכדורים נפצע פויזנר בידו. כשראו המתנפלים כי לא יוכלו לבצע את זממם, שדדו שנים שלושה שקי תבואה שנמצאו על־ידם ונסוגו״.

וכמקרה טייך בבורג׳ קרה גם במראח. מעשה היה והצעירים ישבו ישיבת רעים בחברת הפועלים והשומרים על הגורן. אחד הפועלים השתעשע באקדח וכדור מות שנפלט פגע בצעיר

פנחס אברמוביץ .

לוקח מעם משפחתו צעיר יקר־רוח, צמא חיים ופעולה, בעצם תומו וכחו.

*

המושבה אכסנה בתוכה עכשיו מספר ניכר של פועלים, מבני העליה החדשה. מתחילה היו המנהגים בין צעירי המושבה ובין הפועלים — מנהגי חברות הוגנים. צעירי המושבה והפועלים היו מטיילים, רוקדים ושרים יחד, היו שותפים למשא־נפש ולחזון הגאולה השלמה. במכתב פרטי אחד של הרופא אל אוסישקין נכתב לאמר: ״— — אבל שבע רצון אנכי מזכרון, מושבה זו, שרבים מאסו בה, ראויה לתשומת לב. אין מקום בארץ שכה מרבים בה לעבוד האכרים, וביחוד הצעירים, שסמילנסקי והאחרים רואים אותם כאילו אינם, דוקא הם עובדים במרץ, באהבה ואמונה. יש לנו בית־עם, פנס־קסם ושלושים ושלושה פועלים עברים. מתקיימים גם שעורי ערב. יש כאן חוג לבני האכרים עם הפועלים. נוסדה תזמורת״.

על התרבות הפועלים העברים במושבה והמנהגים ביניהם ובין האכרים מסופר מעט ב״הפועל הצעיר״ מחודש טבת

תרס״ט 1909 :

״סוף סוף זכינו גם במושבתנו לאותו הדבר שכל כך התגעגענו עליו, — ההתחלה כבר נעשתה: כעשרים פועלים עברים מצאו כבר עבודה אצל האכרים בזכרון-יעקב. ואל יהא הדבר הזה קל בעיניכם. בתנאים של העבודה בזכרון לא נקל היה לאכרים למסור את העבודה לפועלים עברים. והטעמים שונים הם: א) ריבוי גוני העבודה: מזרעי כרמים, שקדים וזיתים, וביניהן עבודות הדורשות ידיעה והרגל, כגון: זריעה, זמירה ועוד — מפריע לקבל פועלים עברים, שרובם טירונים בדבר וצריכים לימוד והרגל זמן פחות או יותר ארוך. ב) אי קביעות העבודה. גם במשך זמן העבודה יש ימים רבים שאין בהם עבודה, כמו ימי גשמים ואחרי האסיף. הערבי הוא שכיר יום וכשאינו עובד אינו מקבל שכר, והפועל