פעמים הם עובדים בזכרון ופעמים במראח, או בבורג׳ ורק בשבתות שבים כולם לזכרון. — — בזמן האחרון עלה בדעת הועד להעמיד על המושבה שומרים עברים.

לע״ע לעת עתה

נעשתה רק התחלה. הועד עשה חוזה את אגודת ״השומר״, שימציא לו חיל שנתי, לשמור את אדמת המושבה ואת התבואות, ולהשגיח על שומרי הכרמים, השקדים והזיתים״.

אך עיקר הרעה היתה זה יחס הביטול של הפועל כלפי האכר. הפועלים כאילו שכחו, כי אלה האכרים,

חלוצי החלוצים , שנצרפו בכור עוני ומצוקה, נלחמו במכשולים ומכשילים, ונשאו הכל באהבה, ראויים שיהיו זהירים בכבודם ואף גם ילמדו מנסיונם.

בן־אכר

במכתבו ל״הפועל הצעיר״ ( תר״ע 1910 ) שואל: ״במי האשם״? הוא כותב:

״— — לא, לא זה הדרך ״לסלילת דרך העם״! אחוה דרושה לנו. חדלו לכם ממשטמה וסכסוכים, עבדו את עבודתכם בשקט ובמרץ, ותראו איך ישתנה המצב לטובה. אל לכם להבזות את האכרים! זכרו כי שם, בבית הקברות של מושבתם קבורים למאות מבני משפחתם, וירך נא לבבכם וסלחתם לחטאיהם הקלים ואמרתם: נושיט נא יד להם, כי גם הם חלוצים כמונו היו, סוללי דרכנו״...

כותב הדברים החותם ״בן אכר״ הוא

אלכסנדר אהרנסון , שכתב את הדברים בעודנו ילד כמעט. וכבר אז הוא עומד בפרץ ומגן על כבוד ההורים החלוצים הראשונים, ומזהיר מתוך חרדה, כי ״לא זה הדרך״, ותובע אותם להושיט יד אחים, ולזכור, ״ כי גם הם חלוצים כמונו היו, סוללי דרכנו ״.

תיאור נאה של המושבה ובכלל זה עדות נאמנה על השאיפה לחיי תרבות בקרב הצעירים, אנו מוצאים ברשימותיו של יוסף קלויזנר ״עולם מתהוה״, רשמי מסע בא״י,

תרע״ב 1912 , ״השלח״, כ״ט:

״— — הדבר היה לפנות ערב. שמש עדינה, שנצטנן חומה ונתמעט אורה, שקעה מאחורי ההרים. באור הוארו עוד רק הגבעות הנחמדות שמסביב לזכרון־יעקב ובאש לבנה בערו הארנים שפלי־הקומה והשקמים הגבוהות. — — וכל עוד אנו מוסיפים לעלות, התמונה הנהדרת מתגוללת לפנינו יותר ויותר ונעשית יותר רחבה ויותר מרהיבת־עין. בהרי־שומרון אנו עולים. עדיין הרי אפרים לפנינו, שעוד מעט יתרומם ויצא מתוכם הר־הכרמל. הנה הכרמים של זכרון־יעקב ומה גדולות גפניהם ומה מעובדות חלקותיהם! אבל הנה כלו האבנים מן הדרך ואנו עולים על העגלה. הסוסים מחישים מהלכם — והמושבה העברית לפנינו, בבתיה הקטנים, אבל הנאים והבנויים שתי שורות ישרות, שמדרכות מתוקנות לפניהן ורחוב רחב בינותיהן. — — שתי שעות לאחר שבאתי לזכרון־יעקב נקראתי אל בית־העם המרווח והנאה שהיה לפנים בית־הפקידות. – – נתאספו כל צעירי המושבה וצעירותיה, באו המורים בבית הספר של המושבה וגם הרבה מן האכרים.