בשנה שלאחר כך נמסרה האדמה לקבוצת צעירים מחברי ״הגדעונים״, כדי לאשר את חוקי הבעלות.

גאולת אדמה זו היה בה משום תוספת יקרה, שהבטיחה טובה לימים יבואו. מעתה הדרכים פתוחות למעבר באין מפריע.

בשנים אלה קופת הלואה וחסכון כבר תופשת מקום חשוב בחיי הכלכלה של המושבה. מספר החברים גדל והלך וגם מספר הנצרכים אליו נתרבה. על ידי מוסד זה נסתיעו לא האכר בלבד, אלא גם הסוחר, המורה והפועל. כולם מצאו בו עזרה לתקנת המשק ולפיתוח המסחר והמלאכה. וגדולה זכותו של המוסד, אשר סייע לבסס גם את המוסדות האחרים במושבה ועל־ידי כן נשתחרר הצבור והפרט מזיקה לפקידות.

פקידות

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

ראתה את שחרורה מעול הדאגות הצבוריות כדבר השוה גם לה גם למושבה. אף על פי כן, הוסיפה לפקח, עד כמה שידה מגעת, על כל הענינים במושבה, בין עניני הפרט בין עניני הכלל. מהיותה חוששת, או אולי גם בטוחה בדבר, שהלואה וחסכון תבוא סוף סוף עד משבר ועד לידי פירוק, היא פונה אל האגודה במכתב מיום 1.5.1913, בזה הלשון: ״הם שואלים תמיד את נפשם, אם החוסכים נותנים חשבון לעצמם וזוכרים, שאין חברת

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

אחראית כלל וכלל לעניני הקופה. לא אליה אפשר יהיה לבוא בטענות בכל הנוגע לחסכונות אלה״... הנהלת האגודה בישיבתה מס. 221 מיום 14.6.1913, מחליטה: ״לענות לחברת

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA) :

ע״ד על דבר

אחריות

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA) , מאז מעולם היה כל חפצנו לעמוד ברשות עצמנו. ותמיד הסברנו וחזרנו והסברנו לפקידות, שאין אנו רוצים שיק״א תהיה אחראית לקופתנו ואין שום חבר מחברינו מעלה כזאת על דעתו״.

אחריות — לא, מרות — הן! ויק״א דורשת מאת האגודה, שלא תאשר לחבריה האכרים, או לאלה המחזיקים באדמותיה של

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

בזכות אריסות, שום הלואה, עד שלא תשאל לדעתה.

הלואה־וחסכון הצליחה לרכז ברשותה מחסן תבואות גדול, שכן לא היתה מלוה מכספה אלא בערבות יבול הגורן, בעזרת

אפ״ק [בנק] אנגלו פלסטיין קופוריישן APC

שקדה להספיק אשראי לחקלאים שיבולם לא עלה יפה או לאלה שהיו צריכים בהמות עבודה. קיצורו של דבר, מוסד כספי זה היה לברכה במושבה בכוח פעולתו המסועפת. ותמיד היתה הנהלתו נזהרת מפעולות שלא לפי תנאי המקום ולפי כוח האכר ומשקו.

על מדת הזהירות של המוסד מעיד לפנינו פרוטוקול של האגודה:

״הישיבה מס. 227, אור ליום

ד׳ אלוהים

בדר״ח אלול

תרע״ג 1913 , 3.9.1913 — מר אפלבוים ומר לרנר מבקשים בשם הועד החקלאי של המושבה מלוה בסכום קרוב לשמונה אלפים פראנק, לשם קנית זרע טוב של חטה ושל פול, מפני שהאכרים נשארו בשנה זו בלי זרע מחמת היבול הרע של החטה בשנה זו. עשרה אכרים, באי־כוח הועד החקלאי, יקבלו את המלוה הנ״ל על אחריותם על מנת לפרעה במשך