אך תמיד ובכל זמן דבק האיש באדמה, אדמת ארצנו, לה נתן את כל מעייניו ולה הקדיש את כל עמלו ומרצו.

עבודת המחקר שלו על אם החטה, או חטת־הבר, הטילה רעש בכל העולם. עיני כל גדולי המדע הוסבו לאותה פנה קטנה, הכפר העברי

זכרון־יעקב , היושב על מרומי שלוחת הכרמל.

בחוברת שנכתבה בידי ״ חיל פשוט ״ והופיעה בהוצאת ״מלכה״ אנו מוצאים פרטים רבי ענין לתאור דמותה של אישיות דגולה זו:

״וככה עברה ילדותו של

אהרן , ילדות מלאת גיל העבודה, גאות אחריות, דהרת סוסים, אהבה וכבוד להורים, מסירות לחברים, שאיפה לדעת, דבקות לוהטת לאדמה.

״בגיל שמונה־עשרה נשלח על ידי הנדיב לבית הספר החקלאי אשר בגריניון. ושנתיים אחרי כן, למרות הצטיינו בלמודים, הפסיקם הנדיב, וישלחהו למטולה, אשר נקנתה אז מהדרוזים, כמנהל החקלאי של המושבה החדשה.

״כר נרחב לעבודה מצא

אהרן

בכהונתו. הוא שאף ליצור מושב, אשר לא ישנה על השגיאות אותן עשו בהכרח, מחוסר נסיון, במושבות אחרות של הנדיב. הוא קוה להשתמש בכל אשר רכש בשנות העבודה בזכרון־יעקב, בלמודים ובהסתכלות בימי שבתו בצרפת. מלא עוז עלומים, משתוקק ליצירה, נגש לעבודה בחדוה... אבל הוא נתקל בפקידות הנדיב... רק המנהל החקלאי היה, ותלוי בהנהלה הכללית! והצעיר, המלא אהבה ומסירות לנדיב, לא יכול ולא רצה להבין כי צריך להכנע לפקידים גבוהים, אשר שאיפתם לבצע ולהתקדמות חמרית פרטית, על חשבון הרעיון וחורבנו. — — והנדיב גוער

באהרן ! ״שלחתי אותך למטולה בתור מנהל חקלאי ולא בתור מנהל חשבונות״... גדול היה צערם של הורי אהרן לראות את כל תקוותיו ותקוותיהם נכזבות, ובפרט ש״ הנדיב יחיה ״ כועס עליו... ימים עגומים, אבל ימים להתעמקות האהבה וההבנה בין

אהרן

והוריו... — — עוברות שנים של התאבקות, של שאיפה, של מחסור, מבלי אמצעים, מבלי תמיכה אחרת זולתי של אביו; הוא מתעמק יותר ויותר בידיעת הארץ. תר אותה לארכה ולרחבה, יוצא לחדשים ארוכים לעבר־הירדן, לסביבות ים המלח, לחורן, לגליל, לחרמון. הוא מתמחה בבוטניקה, בגיאולוגיה, בחיי יושבי הארץ, ידיעותיהם, אגדותיהם. משכים לנסיעותיו בשלוש לפני עלות השחר, רוכב על סוסתו ״פרחה״ ומבלה כשמונה־עשרה שעה על האוכף, יום יום. מאסף צמחים, אחפרים, רושם בפנקסו — והוא רוכב... רשימות קצרות, אבל רבות ערך. בעזבונו נמצאים יומנים נפלאים אשר בודאי יופיעו כשתגיע שעתם, לשמחת קוראיהם. בלילות היה מיבש ומסדר את הצמחים והאחפרים, עורך ומבאר את רשימותיו. ארבע שעות שינה הספיקו לו. ובנסיעותיו היה מסתפק על פי רוב בפת חרבה עם חתיכת שוקולד. ובאותו הזמן היתה פקידות גדולה לנדיב... וכשרונו וידיעותיו של

אהרן

היו יכולים להועיל