אלפים: יותר מאלף שנה עובדים הערבים את אדמת ארץ־ישראל, ואף קודם שבאו לכאן עבדו אדמה קרובה בתכונתה לאדמתנו. אי־אפשר איפוא, שכל עבודתם לא תהא אלא טעות ארוכה אחת. אי־אפשר שלא יהיה שום ערך לנסיונותיהם המרובים, שקבצו על יד במשך הרבה דורות של טיפול בקרקע זה דוקא. סוף סוף אדמת אירופה — ובפרט צפון־אירופה ומערבה, שמהן באו רוב המתישבים העברים — שונה היא הרבה מאדמת ארץ־ישראל. ומה שטוב לאדמה האירופית לא תמיד יועיל לאדמה הארצישראלית. הרי דוגמה אחת: היהודים לגלגו על החרישה הפרימיטיבית של הערבים, שאינם מעמיקים לחדור אל מתחת קרום־האדמה כהאירופיים, ואולם הנסיון הורה, שאם מעמיקים לחרוש באדמת ארץ־ישראל, שהגשמים אינם מצויים בה בכל עתות־השנה במדה שהם מצויים באירופה, מתיבשים הרגבים והאדמה מאבדת את כל לחלוחיתה בעומק גדול למדי. ולפיכך טובה לפעמים חרישה יותר שטחית מחרישה עמוקה ביותר, וכן הדבר ביחס אל החצץ. שדה מלא־אבנים נחשב לחסרון גדול בעיני האכרים העבריים שבאו מאירופה. ואולם דוקא האבנים הקטנות (את הגדולות צריך לסקל, כמובן) מביאות תועלת לאדמה; הלחלוחית שלה מסתתרת מתחת לאבנונים ואינה מתנדפת כל כך מהר. וכיוצא בזה הרבה והרבה. — — התקרבנו אל עתלית, שבקרבתה נמצאת תחנת־הנסיון. זכרתי את התלונות על שמר אהרנסון עובד בפועלים ערביים בתחנת־הנסיונות שלו — העירותי על זה. בפנים נלהבים מהתרגשות השיב לי: — ראה זה עתה דברנו על התועלת, שאנו יכולים להפיק מנסיונותיהם של הערביים,

ובכלל אין לעשות אותם לאויבים לנו .

איבתם תעלה לנו ביוקר ! בכל דבר שאפשר להעסיק בו יהודים אני מעסיק. בצות מסביב, והפועלים העבריים חולים בקדחת. הערביים התרגלו להאקלים הרע. לא כל מה שרוצים לעשות אפשר לעשות. אלמלא היו עובדים ערביים בתחנת־הנסיונות לא הייתי בטוח בקיומה. הלא כפרים ערבים מסביב וצריך לחיות עמהם בשלום. — — במשך שתי שעות רצופות באר לנו מר אהרנסון בעברית חיה ועשירה מאין כמוה את אופן יבוש הבצה, שנכנסנו לתוכה שלשתנו כדי להכיר את מהותה בקרוב. ביחוד רצינו להכיר את מהותם של הנסיונות שהוא מנסה בשדות־הנסיון של התחנה. למסור כאן הכל מה ששמעתי לא יספיק המקום. די אם אומר, שתשעים וששה מיני חטה נזרעו ע״י התחנה, כדי להוכח איזה מין יצליח יותר. וכן נזרעו מינים לעשרות של תבואות וניטעו למאות צמחים ופרחים ואילנות, שלא היו מצויים בארץ־ישראל כלל וכלל. אין ספק בדבר, שנסיונות אלה יהיו לברכה מרובה לכל הישוב בימים הבאים. ומה נעים היה לי לשמוע איך קרא מר אהרנסון לכל צמח ופרח לא רק בשמותיהם האירופיים והערביים אלא גם בשמות עבריים. ואיך לא נוקש בלשונו העברי במשך של שתי השעות הללו אף פעם אחת. מתוך דבורו זה למדתי עברית יותר משלמדתי מכמה וכמה ספרים עברים. — — בחצר הבלתי גדולה של התחנה