top of page

זכרון יעקב - א׳ סמסונוב, תש״ב – עמ׳ 365
35
פרק:
וכך נוספו על הקושי שבדחיפת המריצות גם רעש והמולה עד כדי טירוף. יום אחד הסברתי למפקח, שאם לא ימשחו את הגלגלים בשמן, יישרפו הצירים. הוא הסכים לדברי, אבל צוה, שעל הפועלים עצמם לדאוג למצוא להם שמן ומשחה בשביל הגלגלים״.
בהמשך דבריו מספר אלכסנדר אהרנסון, כי שמועות מרות ומדאיגות התחילו מגיעות מן הבית ומן המושבות. תחת כסות ה״החרמה״ פשט השוד. במושבות כמעט לא נשארו צעירים מוכשרים להגנה. מעשים שראו עיני המחבר מקרוב הגדילו בקרבו את החששות ואת הדאגה, והוא החליט בלבו לעזוב את הצבא ולחזור למושבתו. הוא יודע, ש״תשעה מכל עשרה קצינים תורכים אפשר לשחד בכסף״ ועוד זאת הוא יודע, כי אותו ״המפקד בצפת איננו אותו קצין עשירי״.
״אבל הכל היה אפשר בתורכיה. התחלתי בפעולה, ולא עברו שבועיים ימים, וכבר שיחדתי חצי תריסר קצינים, מן הקורפוראל ועד הקפיטאן, וקבלתי את הסכמתם של השלטונות העליונים לנסיעתי, בתנאי שאשיג תעודת־רופא, שאינני מוכשר לשרת בצבא״.
״הדבר נעשה בזמן קצר, אף כי לפי מראה פני הייתי בריא והרופא התקשה למצוא בי מחלה כל שהיא. לבסוף עמד הרופא על ההנחה, שיש לי ״עודף של דם״. עם תעודה זו בידי שלמתי את הכופר בסך 200 דולאר, שהומצאו לי על ידי משפחתי, ועזבתי את הקסרקטין״.
כופר שלמו גם צעירים אחרים, חבריו של אלכסנדר אהרנסון, וכולם חזרו לזכרון־יעקב. הם מצאו את מושבתם שרויה בעצבות ודכדוך נפש. הוכרז מצב מלחמה ואסור לצאת מפתח הבית אחרי שקיעת החמה. המושבה מלאה חיילים, ותושביה מוכרחים לסבול כל מעשה גס ומחפיר.
אחד הצעירים הגדעונים,
יוסף דוידסקו , שנתגייס גם הוא לצבא התורכי, מספר ביומנו:
״— — המצב במושבה איננו משמח. הממשלה מכבידה ידה. הכל נאנחים. גוזלים מן החקלאים את בהמות העבודה, את יבול הגורן שעשו בזיעת אפם, בצרות וביסורים. אין האכר מכניס אלא חלק ממנו, הממשלה לוקחת כרצונה. כל גבר, שאיננו זקן במדה ניכרת, נתון תמיד באימה ופחד של שוטרי הז׳נדרמרי: הם תופשים ביד אחת כשהיד השנית פתוחה, אין הראשונה מרפה כל עוד השנית ריקה. נלאו אנשינו לתת כסף. יש מהם נתפשים פעמים מספר בשבוע. רוב החפשים הנמצאים במושבה, כידוע, שוחררו באמצעים שונים, ולפיכך לא רצו ללכת אחרי הז׳נדרם לחקירה, ותוקעים בידיהם כרצונם. אפילו אלו ששוחררו כחוק, כשרים לכל הדעות, בוחרים לתת שוחד, כי זה הנואש מתוחלתו לא ירפה מטרפו, אף יניף שוטו, וכזאת ינהג ז׳נדרם, ולא אחרת ינהגו הממונים עליו מנהג פראים, הגוזלים

bottom of page
