בהקדמתו לספרו ״המלחמה בארבה״ כותב אהרן אהרנסון:

״מיום החל הישוב החדש נראה כבר הארבה בחלקים אחדים מארצנו, אבל זאת היא לו הפעם הראשונה שפשט על כל הארץ ויביא בכנפיו אימת רעב על כל תושביה.

״בספרותנו לא נדפס עדין שום דבר שיכול להיות לעזר ולהועיל לאכרינו בשעה שכזו. ואין פלא בדבר, אם נשים אל לבנו שגם בספריות אותם העמים הלוקים לפעמים קרובות במכת הארבה מעטות הן עד למאד הידיעות הברורות והמדויקות שיכול הקורא למצוא ברוב ספרי־היד הדנים במכה זו.

״והנהלת התחנה לנסיונות חקלאיים מצאה לה איפוא לחובה לגשת חיש מהר אל העבודה ולהכין חוברת מיוחדת העוסקת בארבה מכל אותן נקודות־הראות היכולות לעניין את האכר הארצי־ישראלי. צריך להודות שלא קלה היא עבודה כזו, מפני שקלושות הן מאד הידיעות המקומיות על הארבה ודרכי חייו. יושבי הארץ מכבר אינם בעלי מדע וקשה לבור את הידיעות המדויקות המעטות שאספו להם מבין המוני השגיאות והבדותות שמחזיקים הם בהן כמו בודאיות. ולכותב הטורים האלה לא היתה הזדמנות להסתכל בארבה ובדרכי חייו פה בארצנו כי אם פעם אחת, זה לו יותר מעשר שנים.

״והנה טרם עלה בידי לאסוף ולסדר את כל החמר הרב הנמצא אצלי בנוגע לשאלת הארבה — קרא נקראתי, על ידי כבוד מעלת ג׳מאל פשה, לקחת עלי את סדור המלחמה בארבה בכל רחבי א״י וסוריה. טלטולי הדרך והעבודה המרובה מנעוני הפעם מלהוציא את חפצי לפעולה. אבל בעברי בארצנו נוכחתי לדעת כמה מן הנחוץ הוא להפיץ בעם ידיעות נכונות על אודות הארבה, ולתכלית זו הרציתי, ביום ראשון לחוה״מ פסח, באולם המדרשה בתל אביב, לפני קהל אגרונומים ואנשים המתענינים בארבה, דברים אחדים אשר אולי לא למותר הוא לתתם לפני קהל הקוראים שבנו. למרות כל חסרונותיה של הרצאה שהכינותיה על רגל אחת, בין נסיעה לנסיעה, כדי למלא את דרישות אחדים מהשומעים שאינם מבני עמנו, צריכה היתה ההרצאה ההיא להנתן בצרפתית.

״כל מי שנסה לכתב בעברית על נושאים מדעיים, יודע עד כמה מסובכה היא שאלת המבטאים הטכניים המדויקים. והנה גם בנידון הארבה לא קלה היא השאלה הזאת, הואיל ואין חלקי בין המחדשים. עמל אני למצוא, עד כמה שאפשר, בספרותנו העתיקה אותם המבטאים שהיו ידועים לקדמונינו ושנשתכחו ממנו. וגם הפעם בנוגע לארבה, הואיל הארי שבין בלשנינו, מר אליעזר בן־יהודה, לעזור לי ולהנחותני בעצותיו, ותודתי נתונה לו פה בלב שלם. ואולם לא הספקתי עדין לעמוד על מובנם הנכון של רוב השמות השכיחים בספרותנו העתיקה למיני הארבה, ולכן הסתפקתי להקציב את השם הכולל ״ארבה״ למין שמדובר בו בחוברת זו, ואת השמות גזם או זחל (לפי תרגום אונקלס) לקטן שאין לו כנפים ואין לו כרעים ״עכשיו אלא שעתיד לגדל לאחר זמן״ (חולין, אלו טרפות, ס״ה, א.).