לו.

נצח ישראל לא ישקר

אז ראה אהרן אהרנסון והכיר, כי יש לעשות מעשה אשר יכריע את גורלו של הישוב ואת עתידם של המולדת ושל העם.

אהרן אהרנסון , אחיו הצעיר

אלכסנדר אהרנסון

ותלמידו האהוב

אבשלום פיינברג , היו נושאים ונותנים, מתוכחים ומתייעצים ארוכות.

באופק העתיד — כותב חיל פשוט

*

) — התבלטה יותר ויותר השתלטות הגרמנים על העולם, ואהרן היה טוען בכאב לב, כי לא כדאי יהיה לחיות בעולם, אם הגרמנים ינחלו נצחון. אבשלום ואלכסנדר אף הם הסכימו לדעה זו. אבל מה לעשות? הנה הולכים הגרמנים מחיל אל חיל, בולגריה אתם, גליפולי נתפנתה ובחזית המערבית אין הצרפתים והאנגלים יכולים להתקדם, ולואי יוכלו להחזיק מעמד כנגד הגרמנים״.

דעתו של אהרן אהרנסון על הגרמנים מתבררת לנו ממכתבו שכתב

לשופט יוליאן מק

ביום 9.10.1916: ״האם פרו־בריטי אתה, או אולי — סלח לי אם נעלבת — פרו־גרמני? באשר לי, עקור כל ספק מלבך. אני הנני יותר מאשר בכל זמן אחר

אנטי־גרמני . מלחמה גרמנית זו שבאה עלינו לפני זמנה הרי היא אשור מוחלט לנבואתי. האם לא חזיתי מראש עד כמה העמיק הרעל הגרמני? והאם לא הזהרתי וחזרתי והזהרתי את ידידי האמריקנים אפילו בנוגע למדע הגרמני הספוג רעל, דבר שעתה מכירים רבים באמתותו. והאם לא הזהרתי בשיחותי הפרטיות ובהרצאות שקראתי בצבור על הסכנה הגרמנית? האם לא הזקתי לי אז, ובכל זאת הוספתי ללכת בדרכי? אמנם לא חזיתי כי כה מהרה תבוא הרעה, אם כי ידעתי כי בוא תבוא! כי מתחילת המלחמה לא חדלתי מהיות אנטי־גרמני, דבר זה בודאי לא יפתיע לא אותך ולא איש מידידי האמריקנים״.

מה לעשות? – זו השאלה. ואהרן מגלה את מחשבתו ואת תכניתו. את הגרמנים יש לנצח לא בשדות המערכה

בפלנדרס , כי אז יארך הדבר שנים. הרעה צריכה לבוא עליהם מן המזרח. על־ידי תבוסת הטורקים תפול גם בולגריה ואחריה אוסטריה, גרמניה תשאר לבדה ותהיה מוכרחה להכנע או להחרב״.

הדברים מובנים גם לאחיו הצעיר

אלכסנדר

ולתלמידו

אבשלום . אלה לא היו חניכי בית־ספר צבאי, אבל הכירו יפה את אירופה, את טורקיה ואת ארץ־ישראל. מאז פרצה המלחמה היו תמהים ומשתוממים, למה לא העלו האנגלים צבא בסוריה ובארץ־ישראל, וכפליים נדהמו כאשר תקפו הטורקים, תחת פקודתו

*

) בספרו ״שרה שלהבת ״נילי״