ואשר לא היה כמותו לנאמנות וליושר, מרגיש, כי חובתו הקדושה לעבוד בעד הגאולה... ואין להתחשב עם ג׳מל פחה, והתורכים של אז כמו עם אנשים הראויים לשרת לפניהם ולשמור להם אמונים. הוא משכנע את העריץ התורכי, כי מן ההכרח הוא לפתור את שאלת השמנים, שחסרונם מורגש כל כך לתורכים, וכי לשם כך נחוץ לו לאהרן לנסוע לשודיה לתחנת־הנסיונות המפורסמת סולוף...

״ב-15 ליולי 1916 עוזב אהרן אהרנסון את דמשק בדרכו לקושטא, ואתו, ליובה שניאורסון בתור מזכיר, והוא רשום בפספורט ״מסודר״, כמנהג הימים ההם. בשם חיים כהן. חוזר אהרן בדרך אשר בה באה שרה. ורואה הוא בעיניו, כי לא הגזימה בתאוריה ממעשי התורכים בארמנים. ומבין הוא, מדוע היתה שרה כה חיורת ורועדת בכל גופה, כאשר נזכרה את אשר ראתה... כי גם הוא ראה לאורך כל הדרך ילדות ונשים רבות ארמניות והן נמכרות... גם הוא ראה פגרי ארמנים מושלכים וכלבים אוכלים אותם... גם באזניו עלתה יום יום הצעקה הנוראה של אלפים ואלפים ארמנים, הגוססים ברעב ובצמא.

״וגם בלבו נחרתה ההחלטה להלחם עד חרמה בגרמנים ובתורכים.

״לאחר נסיעה ארוכה ונוראה, בהגיע אהרן לקושטא, הוא מתחיל בהתאמצויות לקבל את הרשיונות הדרושים לצאתו לארץ הניטרלית. גם הוא נתקבל ב״יוק״ וב״ירן״ (״לאו״ ו״מחר״), אבל את אהרן אין מיאשים על נקלה. סוף סוף הוא מוכרח לותר על שוידיה והוא נוסע לברלין. מן הפחת אל הפח! אבל אין דבר, אהרן נכנע לבחינות פרופיסורים גרמנים, מומחים צבאיים, מהנדסים והמשטרה הצבאית והחשאית... כולם בוחנים ובודקים אותו, והוא מוכיח לכולם את הנחיצות לפתור מיד את שאלת השמנים, והוא מקוה לעשות זאת הודות לשומשומין... ולבסוף מרשים לו לנסוע לסולוף.

״לאחר שתי שנים של מחנק, הנה אהרן חפשי!

״הוא מתחיל את המשא והמתן עם הציר האנגלי בקופנהגן כדי לקבל את הרשיון לנסוע לונדונה ולהתראות עם וזרת המלחמה. עוברים ימים ושבועות לדאבונו הגדול של אהרן... וסוף סוף, באוקטובר 1916, מסודר הדבר. הוא קבל רשיון לרדת באניה הנוסעת לאמריקה, ובקירקול, בחופי אנגליה, כשקציני המשטרה בוחנים את ניירות הנוסעים, הם מורידים את אהרן בתור ״חשוד״ תורכי, הנוסע לאמריקה, מי יודע לאיזו תכלית.

״ואז קרה הדבר, שנשאר מעורפל עד היום הזה. בטרם צאתו מברלין סידר אהרן עם צלה, אחותו של אבשלום והיא אז תלמידה שם, לכתוב תיכף למזכיר חיים כהן (ליובה שניאורסון) אשר נשאר בקושטא כדי לשמש קשר עם אבשלום ושרה. כעת, בהיותו בטוח, כי סוף סוף הצליח, וכי בקרוב יהיה בלונדון, סידר אהרן כי יודיעו לאבשלום בטלגרמה שהוא מפליג לאמריקה.

״את הטלגרמה אמנם קבל אבשלום, אבל אם מסיבת סרוס שנפל בתוך גוף