ועל שמאל, וזרועותיהם הקטנות עמוסות שבלים; בעוד שידי הזקנים כמעט ריקות ופניהם מביעים רפיון וצער. ויש אשר תפתח אחת הדלתות ותשמע גערה: רב לכם ילדים, תנו גם לזקנים ללקט!

״אז היו הקטנים נסוגים אחור והזקנים משתמשים במבוכת הילדים.

״אחרי גמר הלקט היו הגולים שבים ליקב ומביאים את שללם, שם היו מוצאים את בני משפחתם, בודקים את הלקט ואחר היו נגשים לחבוט את אשר לקטו, דשים באצבעותיהם, בוררים, טוחנים, והיה להם לאכלה.

״יקב זה, כור העוני של המהגרים, היה אולם גדול ורחב ידים, שהיה משמש מחסן לחביות יין גדולות מאד. זה היה עולם מיוחד, מופרש ומובדל מן העולם החיצוני. עולם בפני עצמו. בחלל היקב היו מרחפים צער וכאב אלמים ורבצו על הכתלים, על התקרה ובכל קרן זוית. ביחוד רבצה תעלומת יגון על היקב עם דמדומי הערב.

״הנה עומדת קבוצת גולים מסביב לצעיר אחד, המחזיק בידו עתון גרמני יהודי, וקורא בדחילו ורחימו על הכרזת בלפור. והדברים הם כצרי מרפא ללב שומעיו. הם עומדים סביבו, פוערים את פיהם למחצה ומאזינים ברעדה לכל הברה היוצאת מפיו, ויהודים נאנחים תולים עיניהם למרום ומברכים ״שהחיינו״ ונשמעות הערות — ״עקבתא דמשיחא״, ״מלחמת גוג ומגוג״. האולם שרוי בצללי הדמדומים ועלטה רובצת בכל מקום. ורק אותה זוית, שבה נדחקו היהודים הללו, שופעת אורה ומשרה עגול זוהר מעל ראשם״.

ושרה, היודעת כי עבודתה משמשת מקור עזרה וסעד למשפחות אומללות אלה, כי בזכות עבודתה יצאו אלה ואתם כל הישוב היהודי מאפלה לאורה, עומדת על משמרתה, מתמסרת בגוף ובנפש, וכל שהחמיר המצב לא נואשה מאחרית טובה. היא לא ידעה מנוחה ולא בקשה רחמים על עצמה. מחזות העוני והיסורים בירושלים, בטבריה ובצפת שוברים את לבה. סבל היהודים בדמשק מזעזע אותה. המרוניטים, המתים לאלפים בלבנון, מעוררים אותה לכתוב ברוח מרד ומרי כנגד ג׳מל פחה העריץ... כל הנוגע לארץ ולתושביה, חלק הוא מדמה ומבשרה. אין היא יכולה לעבור את יער מרח, אשר נחרב מחמת יד הכורתים הטורקים, להביט בחורבן עצי האקליפטוסים בחדרה, בלי להתאבל מרה. ועם כל אניה המגיעה לעתלית היא שולחת חומר יותר ויותר חשוב וגם מזעזע. המפקדה העליונה בקהיר מתפעלת מכמות הידיעות ואיכותן, כי לא אנס לה כל רז בכל שבילי הארץ. בזכות הידיעות האלה תוקן בהרבה המצב שנתהוה אחרי שתי התבוסות של הגנרל דובל בעזה. כל פעם שאמרו הטורקים לפתוח בהתקפה של הפתעה, מצאו את האנגלים מוכנים. עם בוא הגנרל אלנבי לעמוד בראש מפקדת הצבא במצרים התחילו להחשיב עוד יותר את הידיעות שבאו ממקורות ״נילי״.

עובדות אלה לא ידעו הישוב וראשיו. וראשי הישוב ממררים לשרה את