חייה ושמים בדרכה מכשולים קשים. בישוב התחילו מתלחשים, מתוך פחדנות ועצבנות.

רק מעטים, יחידי סגולה, ידעו להעריך עבודה זו ככל גדלה וחשיבותה.

״...בהיותי בגלותי באמריקה, — כותב אליעזר בן־יהודה — בעצם זמן הסכנה היותר גדולה על הים מפני האניות תחת למים של הגרמנים, בא אהרן אהרנסון פעמים שמה במשלחת מיוחדת מהממשלה האנגלית אל הממשלה האמריקנית וגם מההסתדרות הציונית האנגלית להסתדרות הציונית האמריקנית וראיתי את יחס העולמות העליונים גם שם אליו וידוע לי כי גם ביחס ממשלת אמריקה להציוניות עזר אהרנסון הרבה.

״כי היה באהרן אהרנסון איזה דבר שהיה מעורר בקרב כל מי שהוא נפגש אתו רגש, כי לפניו עומד איש לא רגיל, איש שראוי להתיחס אליו ברצינות ושימת לב. אפילו ג׳מל פחה בשעתו, שהיה שליט כמעט יחיד בארצנו ויכול לגזור מיתה על אדם על פי רצונו הפשוט בלבד, — אף הוא לא יכול להמלט מהרושם הזה שהיה אהרנסון עושה על אנשים. בימי הרעה ההם, כשהתחיל ג׳מאל פחה זה להתעולל בציונים ולכלות בם זעמו, עמד בפניו אהרן אהרנסון, שהיה עותומני והעיז לדבר דברים נמרצים שעוד לא שמע העריץ הזה כמותם משום איש ואדם אחר, ולא זה בלבד שג׳מאל פחה לא צוה לתלותו מיד אלא שהתחיל לבוא אתו במו״מ ולבסוף הפקיד אותו על המלחמה בהארבה ונתן בידו אנשי צבא ופקידים וסכומים מסוימים ועשה כל מה שדרש אהרנסון ממנו בנוגע למלחמה זו. אהרן אהרנסון היה בימים ההם אולי היחיד בכל ארץ־ישראל, ולא מקרב היהודים בלבד, שזה העריץ התיחס אליו כמעט אפשר לאמר בקצת הכנעה. — —

״ — — ואני מעיד עדות נאמנה, כי מיד בתחלת המלחמה התחיל אהרן אהרנסון לחשוב מחשבות במה לעזור לגאולת הארץ. ובביתי דבר אתי על זה פעמים אחדות ואת זממו זה, שאני מעיד על זה בכונה טהורה, אך ורק לשם תחית עמנו, בצע אותה. — — ״

סערת ההתנגדות מכה גלים. עיקר הטענה היא, כי ״מסכנים״ את הישוב... ושרה שואלת: ״כלום חדל הישוב להיות בסכנה יום אחד, מאז הוכרזה מלחמת ה״ג׳יהד״? ועוד שואלת שרה: ״אם לא אמת היא, כי רק בזכות עבודת ״נילי״ יכול אהרן, ממצרים, להרעיש את העולם, בעת גרושם של יהודי יפו ותל־אביב? (הן עובדה היא: 24 שעות אחרי גזירת גרוש יהודי יפו־תל־אביב, ספרה טלגרמה של סוכנות רויטר בכל תפוצות תבל את הפרטים. מי חולל זאת? מי יודע כי תודות

לאהרן אהרנסון

ולשרה עברה הידיעה על גלי האויר ותסעיר את העולם כולו?) וכי לא אמת היא, כי רק בגלל הרעש שהקים