אהרן בכל העולם חדלו הטורקים והגרמנים מלבצע את מזימותיהם על ישובנו? וסימן לדבר, כי החכם באשי בקושטא הוכרח להכחיש את ההאשמות כנגד ג׳מל פחה, וכן גם ראשי הקהלות היהודיות בארצנו?! והאם לא בתוך הרייכסטאג בברלין קם הציר

כהן

לדרוש מהממשלה הגרמנית שתשפיע על בעלת בריתה טורקיה, שלא תמשיך בהנהגתה הפרועה?״.

״ראשי״ הישוב באחת: להפסיק את עבודת ״נילי״.

אין הם רוצים להתלות ! אין הישוב רוצה לסכן את עצמו...

*

״חרדתם״ של אלה לא אחרה לשאת פרי. לשלטונות גונב שמץ דבר מפעולתה של ״נילי״. יונת דואר, ששלחה שרה עם פתקא, תחת לעוף בדרכה לאורך החוף עמדה בקיסריה, ומעשה שטן — עמדה בחצר בית המודיר

אחמד ביק . כפי שהוא מעיד אחר כך, כבר ידע דבר עבודת ״נילי״ לפני כן, אך העלים עין, כל עוד לא ידעו דבר השלטונות הצבאיים. בשעה שעמד אחמד ביק והאכיל יוניו, תפש יונה זרה ומצא את הפתקא, שהיתה נתונה בקנה־נוצה וכתובה כתב סתרים. קמה מהומה גדולה במרכזי השלטונות בחיפה ובדמשק. לשרה נודע הדבר והיא הספיקה להשמיד את היונים... אבל הרגש הרגישה, כי החשד נפל על עתלית. ימים אחדים אחרי כן נתרגשה פורענות גדולה מזו:

נעמן בלקינד , על דעת עצמו

ובלי שנטל רשות משרה , החליט לעבור את המדבר ולהגיע אל אהרן. הוא חפץ לפתור את חידת אבשלום, אשר נבלע במדבר החולות לבלי שוב.

הטורקים ענו את נעמן, אבל הוא לא הודה בשום אשמה, ושחררוהו. אך בין יתר דבריו אמר,

כי עלי פואד פחה , מפקד הדיביזיה ה-27, הוא ידידו. הלז בקש לשלוח אותו אליו, ערך לו משתה והצליח לשכרו ביין ובסמים אחרים. כשנתבלבלה עליו דעתו נפלטו מפיו דברים. בכיס בגדו שנשלח לו מביתו, נמצא פנקס רשימות ובו שמות רבים מחבריו.

לבה של שרה ניבא לה, כי אבדה כל תקוה וכי הקיץ הקץ. אך לא שרה תאמר נואש. עם הסכנה שהגיחה עליה, נאצלה עליה גם שלות־נפש רבה. מרגע זה ואילך כל מעשיה הם כמעשיו של אדם שהגיע לראש ההר, אשר ממנו הוא משקיף למרחקים...

רק היא ועוד מעטים מחבריה ידעו, כי העבודה שהספיקו לעשות כבר קרבה הרבה את הגאולה אשר לא תאחר לבוא. את התבוסה לטורקים הכינה בידים חרוצות ונאמנות. למולדתה יקרא דרור. לעמה תבוא גאולה.

ערב יום הכפורים הגיעה האניה ״מנגם״ לחוף עתלית, לשוא מתחננים אליה חבריה שתרד באניה ותמלט את נפשה. לשוא, היא באחת:

לא תעזוב .