כמורה דרך לפני החלוץ הכובש, המשחרר את הארץ וגואל מושבה אחרי מושבה.

הם הולכים עד דמשק.

בדמשק כלואים אחים וידידים, חברים יקרים מנוער.

הקפיטן

מקרורי , ידידו של אלכסנדר אהרנסון, מטיל על דוידסקו את השליחות למצוא את אסירי ״נילי״ ולשחררם. שעות רבות כתת האיש רגליו, מבקש למצוא עקבות האנשים. והוא מצאם, מצאם רעבים, מגודלי זקן, פרועי שער, לבושי בלואים, ועל פניהם בלהות הענויים והמאסר. הנה הם:

מנשה ברונשטיין ,

יצחק הלפרין ,

ניסן וטובה רוטמן ,

צבי אהרנסון , — הם נפגשים, נופלים איש על צוארי אחיו.

לא ארכו הימים. בז׳ חשון

תרע״ט 1919 , 13 אוקטובר 1918, חזרו אסירי ״חאן עלי באשה״ בדמשק למושבה, איש איש אל ביתו, אל מחמל נפשו.

אלכסנדר אהרנסון הצליח להציל גם חלק ניכר מספרית

אהרן

ומכתביו, שנתפזרו לכל רוח, וחנונים בדמשק עטפו בגליונות הניר דגים וחלבה. מיד לאחר הכבוש חזרה מארצות הברית האחות הצעירה

רבקה אהרנסון . הנה היא תקבץ את הגוילים, תפקדם ותשמרם במסירות ובאהבה.

לא ידע מנוחה

אהרן אהרנסון . הוא לא כלה מלאכתו עדיין, ועוד רבה המלאכה.

פעמים עבר את האוקינוס האטלנטי בדרכו לארצות הברית בשליחויות חשובות. ויצמן וסוקולוב נעזרים על ידי אהרן אהרנסון גם באנגליה גם באמריקה. אהרנסון יודע, כי שליח צבור הוא, שליחו של עם ישראל. בתיקו נמצא שטר, שטר חשוב ונכבד. אמנם חלק ממנו, משטר זה, היא הצהרת בלפור, נפרע, אבל אין זה כי אם אפס קצהו, ועוד רבות הובטח לו, ובבוא היום יגיש את השטר לפרעון.

באביב 1918 הצטרף

אהרן אהרנסון

לועד הצירים שבא לארץ ישראל ובראשו ד״ר ויצמן. הרבה ממנהיגי הציונות בימים ההם לא הביטו בעין יפה על מנויו של אהרן בועד הצירים. הוא היה בעיניהם חשוד בכפירה בציונות האורתודוקסית. והלא פגום היה מתוך ״העבודה הטמאה״ שעשה, עבודת הרגול... אבל ד״ר ויצמן ידע היטב כי לא טובה ולא כבוד עושים לאהרן על ידי שהכניסוהו לועד הצירים. אדרבה, קרבן גדול הקריב אהרן בהסכימו לותר על מעמדו, מעמד איתן וחפשי מכל זיקה ומרות, שרכש לו במשך השנים כאיש מדע מפורסם בעולם, ואחר כך כעוזר למפקדה הבריטית, עוזר שעליו אמר המצביא אלנבי, כי אי אפשר יהיה למצוא לו ממלא מקום.

כשהגיעו חברי ועד הצירים למצרים בא לקראתם מר הופין, ותבע שיוציאו