״אהרנסון היקר,

אמר לי פליקס פרנקפורטר, כי אתה מכין ספר לזכר אהרן ותכבדני לשאול דבר־מה מאתי למזכרת זו.

לא אוכל לכתוב לזכר אהרן בלתי אם על אהרן עצמו. זכרונו חי עד בלי די בקרבי.

דומני שגדול היה מכל האנשים אשר ידעתי. דומה היה לאחד הענקים מימי קדם — כמין פרומתיאוס. לא קל להביע גדולתו במלים בעלמא: תמצית החיים היה, החיים בשטפם כנחל איתן, תוך פזרנות ועליצות. יש ויש גדולים כמוהו ברוח, אף על פי שאני לא ידעתי דוגמתו מעודי; אבל אם גדולים הם ברוח, אינם גדולים כמוהו לרגישות; כמוהו – הגדול לאומץ לב ולאהדה, לשאיפה ולרוך הנפש ולמהירות ההבנה; הגדול במנהגו עם אנשי מדינה ועם ילדים, עם אנשי מדע ועם אמנים; הגדול בכשרון הבדיחות ובמעוף יוצר כאחד.

בשבילי היה אהרן לא בלבד סמל לתשוקת עם ישראל העזה לשוב ולקנות לו מולדת ולחזור להיות לעם, כי אם מפקד לפלוגה ראשונה בצבא המעוטים, אשר לחום ילחמו בבערות, באמונה תפלה ובשנאה. אילו היה חי, היה לדעתי — ממנהיגי העולם בשנות הצרה והמצוקה אשר ידעה אותן האנושות עתה.

אזכרנו והוא בושינגטון, איך ישבו הדיפלומטים משתאים לדעתו ולתבונתו, והתלהבו למחזה ציון לעתיד לבוא שהוא צייר לפניהם. אזכרנו בפריז, בועידת השלום, איך מראשית חזה אחרית המעמד הטרגי ההוא, איך עשה דרכו ללא תעיה בין אלף מוקשי הדיפלומטיה; מה חכם בעצה ומה חזק בדעות. ועם כל זאת מה אנושי היה. כמעט לאחרונה אזכרנו ואנחנו משוחחים במלון קריון. שם הגיד לי כי מתעתד הוא להתיצב כמליץ לציון לפני מועצת הארבעה, ושאל לדעתי: היבין

קלמנסו ואורלנדו ,

לויד ג׳ורג׳ ,

ווילסון , את משאלתו לכלול במדינה הציונית שדה בן חמשה אקרים למען דוגמה לצמח בר, יחידה בארץ, הגדלה שם? שכן מצוה לקימה למען המדע; היהודים יטפלו בה, ואילו הערבים עלולים לזלזל בה!

אין לך דבר בטבע ובאדם שהיה זר לו או מחוץ לחוג האהדה הערה שלו. הרבה מנהיגים מזהירים לעם ישראל, אך דומני, כי במות אהרן אבד לעם הזה האיש המסוגל יותר מזולתו לעורר את לבב בני אומות אחרות לאהדה שיש עמה מעשים ממש.

ולא לציון בלבד אבדה האבדה. נעדר קנין מקניני העולם.

ויליאם ק. בוליט״.

*

אף עבודתו של

יוסף דוידסקו

הוערכה כרוב חשיבותה. קפיטן המפקדה של האינטליג׳נס, א. מקרורי, נותן בידו תעודה לאמר:

״— — מר יוסף דוידסקו, דרגה רביעית של קורפוס האינטליג׳נס, חיל