״— לפני המלחמה היו במושבתנו שתי אגודות נשים: ״לינת צדק״ ו״הכנסת אורחים״. ראוי להשיבן לקדמותן ולהמשיך בפעולות לטובת העולים החדשים״.

״—

בקלוב : הקלוב במושבה הוא המוסד היחידי המאחד את הדור הצעיר במושבה. על יד ועד הקלוב יש ועדה תרבותית״.

״—

על ביה״ס : בכ״ט אלול שלח ועד החנוך מכתב אל ועד המושבה, בו הוא מודיע אותו, כי בתי הספר של

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

עברו לרשות ועד החנוך ע״י מר פרנק, יחד עם התקציב לשנת

תרפ״א 1921 , צרכי ביה״ס, בניני ביה״ס, הרהיטים וכו׳. מן המורים ישארו

ה״ה האדון הנכבד

זכריה שפירא ,

שילוני ,

בולס ושבבו . מר

ציפרין

המנהל ומר בן־עמי עוזבים את המושבה. גם ועד המפקח יסתדר ע״י ביה״ס ותפקידו העיקרי יהיה לחזק את הקשר בין ההורים ובין ביה״ס ולהרבות להשתתף עם ההנהלה בסדור התקציב, לבקר את פנקסי החשבונות, ולהעריך ולגבות את תשלומי שכר הלימוד, לקבל דו״ח מאת הנהלת ביה״ס על מהלך העבודה, למסור דעת ההורים לההנהלה על ענייני ביה״ס ולהשתתף במועצת חבר המורים. לועד המפקח הרשות: ״לבוא בהצעות

ע״ד על דבר

תיקונים ושנויים בביה״ס, להציע לפני ועד החנוך מנויי מורים ופטוריהם, לכל אחד מחבריו הרשות לבקר את שעורי המורים״.

(״הארץ״ 21.9.20)

״—

בחירות ועד המושבה : בשבוע שעבר היו הבחירות לועד המושבה לשנה החדשה. הבחירות נערכו בבית התפלה. ונבחרו מצד האכרים:

ה״ה האדון הנכבד

ישראל יהודה נידרמן ,

דוד שטרנברג ,

יהודה קרניאל ,

ז. שורץ ,

אבא פומרנץ ,

מ. תמשיס . ומצד התושבים:

ה״ה האדון הנכבד

נ. פרידמן ,

מ. כהן ול. רובינשטיין . הועד הקודם עבד עבודה יפה בסדור הרפואה, המים, השמירה וכו׳. הוא הכניס עוד כמה תקונים בחיי המושבה ובעבודתה. בראותו כי יבול הזית הולך ומתרבה שנה בשנה, הזמין בית־בד חדש מצרפת, יחד עם כל מכשיריו וכליו. לפי שעה, הגיעו רק המכבשים של בית הבד. הועד בנה בית מיוחד, כעין בית חרושת קטן, אשר בו תסתדרנה המכונות שתבואנה עוד. זוהי פעולה חשובה ביותר לטובת בעלי עצי הזיתים. גם ביחס לשפור העבודה בשדה אמר הועד להביא שנויים ע״י עבודה במכונות. הוא הזמין מכונת דישה, שתגיע אולי בעוד חדשים מספר. גם טרקטור ומחרשה גדולה הזמין בשביל הכנת השדות לימי הקיץ״.

— גם בשדה החנוך במושבה בא שנוי גדול על ידי הועד החולף. היק״א מסרה לועד את בית הועד המקומי, וזה מסרו לועד החנוך ונתקבל פה מנהל חדש לביה״ס, הסופר צ. ז. וינברג, שהתמחה מאד בעבודת ההוראה בחוצה לארץ.

״— עוד תקון יש להזכיר, והוא: תקון בית המים. מימים ימימה עמדו ברכות המים עד שעלתה בהן חלודה, וסדקים וחורים נפרצו בהן, בימים אלה