בכנוס של הסתדרות בני־בנימין שנועד ב״חורשת אהרן״ בזכרון־יעקב בחול־המועד סוכות

תרפ״ו 1926 , נאם הנשיא ואמר: ״אין כל זכות וסבה לבני הארץ להתאונן על גורלם, לא מחמת רעב ולא מחמת צמא. אנו יושבים שאנן והשקט ושלוה במושבותינו, פטורים מכל אותם הלבטים שהיו מנת חלקם של הורינו הזקנים. — — אם אנו צועקים, אם עדין לא הכרנו באשרנו, הרי זה משום שהזנחנו את

ד׳ אלוהים

ואין אנו הולכים בדרכיו. עלינו להבין את תפקידנו ותעודתנו בארצנו. האם רק פרנסה אנו מבקשים בארץ־ישראל? — — אבותינו, החלוצים הראשונים, באו לכאן מאהבה וגעגועים, געגועי נשמה עברית על מולדת, על עמל ישרים וחיים של כבוד. במסירותם לבלי גבול, בסבלותיהם לאין מספר, קשורים בטבורם אל טרשי אדמתם, יסדו את קן הגאולה״.

הם, הראשונים, השלימו את מלאכתם. קמו מושבות. נבנו בתים, נזרעו שדות, האדמה נתנה יבולה. — — אנו — מה אין לנו? מה לא חנן אלהים אותנו? אנו יושבים שלוים בבתינו, ובכל זאת — יגון ואנחה... הראויים אנו לקרוא לעצמנו בשם בני החלוצים הראשונים?— — שקענו בפרנסה, היינו כחנונים, כבני המושבות כבני הערים, טפוחי הגלות. וכל זה בא לנו מפני שהשכינה הסתלקה ממנו. האלהים הסתיר פניו. — — כאן, בכנוס הראשון הזה, עלינו לעשות את חשבון נפשנו ולשאול את עצמנו, על מה ולמה באנו לכאן? — למה באו לכאן החלוצים הראשונים? הם באו להשרות את השכינה במקום הזה, להחיות שממות מולדת! לעשות אותה משכן לרוח

ד׳ אלוהים . קשה היתה המלחמה. באצבעות זבות דם, ונפשם בכפם תמיד, אספו אבותינו את אבני היסוד, אחת לאחת לקטון, בקדושה ובטהרה למען בנות משכן לאלהים על אדמת הקודש. אנו, בניהם, רק מעט נלחמנו, ואולם כבר שמנו קצת והנה אנו בועטים. אין לך מושבה בארץ־ישראל, שבניה לא יחטאו לחלוציה הראשונים. אם ל״התישבות״ עיניכם, להציל איש את נפשו, לא תצליחו, אף אם יהיו בידכם אוצרות חושך: לא נצליח, משום שאין אנו הולכים בדרך אלהים. תורה צוה לנו משה: ״ואהבת לרעך כמוך״, ״לעשות משפט יתום ואלמנה״, ״צדק צדק תרדף״. תורה פשוטה מאד, והיא היסוד לבנין חיינו. אם היא תהיה לנו לעינים — נלך בדרכי אלהים״.

בשם הכנוס נשלחה טלגרמה לנדיב בפריז:

״הכנוס הראשון של בני החלוצים הראשונים בזכרון־יעקב, שבאו לחוג את חג האסיף כעברים בני חורין, מעלים את אבי הישוב על ראש שמחתם ומביעים לו את תודתם העמוקה על כל מפעליו״.

*

פעולות ומפעלים, עבודה ויצירה, אלה הם סימנם המובהק של החיים במושבה בעשר השנים הראשונות מאז הכבוש והגאולה.