נותנים תקוה לתוצאות טובות לבית־החרושת ולאכרים. תמציות הבשמים נמכרות לבתי־חרושת הגדולים בצרפת. לפי דברי ההנהלה גדולה היא התקוה שההכנסה תכסה בשנה הבאה את כל ההוצאות.

״— אם יש קבוצה שחבריה התמסרו להחיאת האדמה שנמסרה להם, במסירות נפש ממש, ומבלי להרתם לנפתולי המפלגתיות — כברה היא קבוצה זו. שנים עשר חבריה שבאו אליה לפני שנים אחדות מביה״ס ״מקוה ישראל״, מזוינים בידיעות תוריות ומעשיות וחמושים בכח סבלנות כביר, הראו חריצות מופתית יוצאת מהכלל ולסמל שמשו לרבים. עבדו וגם נלחמו, ותהי ידם האחת אוחזת במעדר, והשניה בשלח — החינין — להלחם עם גדודי יתושי הבצות התוקפים בלי הרף, מלבד המלחמות הקטנות נגד מתי מספר הערבים שהיו מתנפלים לפעמים על השדות לקצור למענם את קציר היהודים שבאו לגבולם, המה הסתפקו במועט, בשעה שאחרים קבלו כפלים מהם. כראות הפקידות של

יק״א החברה להתישבות היהודים Jewish Colonization Agency (JCA)

כי בעלי סוד הצמצום המה הצעירים, עמדה לבסוף ונטלה מהם בבת אחת את כל התקציב. הצעירים שחפצו לעמוד ברשות עצמם לא התמרמרו והסכימו גם לזה. מובן שלא יכלו כבר לחסן את גופם ע״י כלכלה מבריאה נגד יתושי המלריה, והתוצאה היתה הריסת הבריאות ונפילת הרוח. ובהתגבר היאוש עזבו את המערכה יותר מחצי המתישבים. והנשארים שקשה להם לעזוב את הסביבה שכל כך הרבה נלחמו עליה, נמצאים עדיין על מקומם ומתהלכים כצללים. רק עכשיו נזכרה הפקידות לבוא לעזרה וחדשה את התקציב, וה׳ פרנק הבטיהם לאכרם בשנה הבאה באחד המושבים הסמוכים, ורק בתקוה זו תלויים הם עתה. מה יהיה על המקום בשנה הבאה? מי יודע אם לא ״ציון״ גדול שיעיד על גבורת עוז של צעירים מצוינים, שיזכיר לעד את עוון הממשלה הממונה שבעטים של צוררינו הבוסתניים לא נתנה לידו הגדולה של הנדיב הגדול ליבש את הבצות ולבער את המחבלים הנוראים, גדודי היתושים.

״— זוהי המושבה החדשה־ישנה שנקראה לפנים בשם ״מרח״. החלק הגדול של חמשת אלפי הדונמים של שטחה נתחלק ל-14 האכרים הצעירים שנתאכרו פה אחרי עבדם בשוני משך שנים אחדות, ולעשרת חברי קבוצת תלמידי מקוה־ישראל. האדמה היא אדמת זריעה, ורק כחמישים דונם נטיעות. זרעו גם טבק, 80 דונם בהשתתפות עם מרכז הסתדרות ״אחדות העבודה״. בשנה הראשונה נתן למתאכרים תקציב של 500

לי״מ לירה מצרית

לכ״א לקנית אינונטר חי ודומם, כלכלה למשפחה ובהמות. חברי קבוצת מקוה־ישראל מקבלים כ״א 4

לי״מ לירה מצרית

לחודש. בשנה השניה לא נתן עוד להאכרים שום תקציב, חיים הם על יבול האדמה. אחרים מרויחים מהצד — מתחנת הנסיונות שתחת הנהלת חזנוב. כמעט לכולם פועלים עברים בעד כלכלה ופונט לחודש. הוכנסו פרות גזעיות בירותיות שנקנו במחיר 50

לי״מ לירה מצרית

כל אחת. בהיות שם מר פרנק לפני הפסח חנך את הבנין הצבורי החדש ״בית העם״ בן 5 חדרים שנבנה למלוי הצרכים הצבוריים, לחובש בית המרקחת, לספריה, למשרד הועד, ואולם