להיוסדה. בשורות הראשונות ישבו האורחים המוזמנים, זקני המושבה וזקנותיה בשערותיהם הלבנות והכסופות. יו״ר סניף ״בני בנימין״, מר יוסף גולדשטיין פתח את החגיגה העממית. בדברי ברכה הדגיש על ערך ההתאספות ומיד ערך אזכרה למיסדי המושבה שנעדרו. רשימת הנעדרים, הקרבנות שנפלו כגבורים בעבודת בנין המושבה, היא ארוכה. כל שם ושם נקרא בקדושה, והקהל הרב כבד את זכר הגבורים. הוזמן לנאום הסופר

ה׳ השם, או האדון

בר־דרורא על עניני דיומא. בהרצאה מקיפה ולבבית תאר את ערך החקלאות והמושבות. התעכב בפרוטרוט על הסתדרות החקלאים הצעירים בני בנימין, והצביע על תפקידם הלאומי.

ה׳ השם, או האדון

לרנר ספר זכרונות נעימים מיסוד המושבה. אחרי הנואם הזה ספרו זכרונות מחיי הגיבורה הלאומית שרה אהרנסון. אחר כך דבר מר א. אבן־צור על ״חג המכבים״. באחרונה הוזמנו החבר בן־עמי, המזכיר הכללי של ההסתדרות, לסיים את נאומי הערב. הוא סיכם ודבר על בן הארץ ותפקידו בעבודת הבנין הלאומי. כל הנואמים נתקבלו בתרועות חן חן סואנות. בתכנית הנשף היה גם חלק נגינתי. הקהל הוזמן למזנון שהיה ערוך מפירות הארץ ולביבות לכבוד חנוכה, ועד שעה מאוחרת בילו הנאספים בריקודים ובשיחות לבביות. הנשף בכללו השאיר רושם כביר וההתלהבות היתה מרובה״.

*

עם גמר המלחמה חזרו לארץ ולמושבה מיכאל וניטה לנגה. ביתם היפה, שנעשה בימי המלחמה מרכז לקציני צבא טורקים וגרמנים, הוזנח ורבה בו העזובה. הגנה נרמסה ברגלים גסות. עתה חזרו להחיות את פנתם ואת גנתם, ובכח מסירותם חדשו נעוריהן, הגן לבלב ופרח והיה לפנת חמד במושבה. מיכאל וניטה שקדו ביחוד על תקנתה של העדה התימנית ותמכו את בניה ביד נדיבה. ניטה סככה ברחמים על ילדי המושבה. יחדה דעתה למוסדות הצבור ולשאר מפעלי המושבה. בשנת

תרפ״ב 1922 , לאחר שהשתתפה בחג הנטיעות בט״ו בשבט בשוני, חזרה לביתה, ובלילה חשה את עצמה ברע, לבוקר עצמה עיניה לנצח.

מיכאל לנגה, ששהה אז באנגליה, מהר לחזור לזכרון־יעקב. שנתים התהלך בבדידותו ונשא את סבלו. אך דאבון לבו הכריעהו ומעוצר רעה ויגון שלח כדור ברקתו, בחורשתו הסמוכה לביתו.

דוד ילין

מקדיש לזכרה של ניטה לנגה דברי הספד ב״הארץ״ (גליון 784, מיום 20.2.22):

״— פרח האביב קמל בעודנו באבו: שמש אור הבאה בצהרים זוהי ההרגשה שהרגשתי ברגע בוא אלי הבשורה המדהימה כרעם ביום צח, כי הגברת ניטה לנגה איננה עוד אתנו.

״צעירה רעננה כרעננות פרחי האביב בכל הדר יפעתם, מלאתי חיים, מאור פנים, ונעימות בת צחוק ועליזות שקט ובטחה היתה המנוחה תמיד. אך כל אלה