חורו דהו לעומת נפשה הזכה והטהורה כעצם השמים לטוהר. נפשה העדינה ובעלת ההרגשה היפה, הדקה, אשר השתקפה בסבר פניה המקסימים. מלאתי אהבה לארץ־ישראל היתה המנוחה, ואת משא נפשה להעתק מ״חצר כרמל״ (Carmel Cour) — הוא בית אביה מר הרברט בנטוביש, בעיר השדה וחוף הים בושינגטון אשר באנגליה, אל ״חצר כרמל״ העומדת על הכרמל האמתי שבארץ־ישראל, — מלאה אחרי נשואיה את מר מיכאל לנגה. זו היתה המשפחה האנגלית היהודית הראשונה המבשרת תקופת אביב חדשה לארץ־ישראל, תקופת עולים מאירופה המערבית הקיצונית. על הר מושבת זכרון־יעקב, הנשקף על פני הים מעבר אחד ועל הרי מושבות בנות זכרון־יעקב מסביב, בנה הזוג לנגה את ״חצר כרמל״ שבארץ־ישראל, ויראה בפועל איך אפשר להפוך שממה בארץ־ישראל, לגן עדן.

״החצר שבה נבנו חדרים מיוחדים לפועלים היהודים העובדים שם תמיד, גן הירק המוקף חוטי ברזל, גנת הפרחים הפתוח לכל מטיל, ושדרת העצים הגבוהים הרעננים עם המסלה היפה הסלולה שלפניה, עשו את המקום הזה למקום טיול לכל בני זכרון ובנותיה. ומדת הכנסת האורחים הרחבה של הזוג הזה הפכה את המקום הזה לתל־פיות (עפ״י באור חכמינו). כל הבא לזכרון־יעקב ידע כי עליו לבקר את בית לנגה וכי בבית הזה ימצא ידידות משפחה, ידידות לב ונפש, ושם ימצא את בת הצחוק העדינה של בעלת הבית.

״בימי המלחמה, בהיות הזוג הזה, בתור נתיני אנגליה, מוכרחים לעזוב את הארץ, הקדישה המנוחה את השנים ההן ללמודי החקלאות בבית ספר מיוחד ובמעשה, למען תשוב לארץ־ישראל ולאחוזתה בתור מושלמה במקצוע זה. בשעה שבעלה חפש כל מיני דרכים לשלוח כסף לארץ־ישראל, להעסיק בנחלתו פועלים יהודים לצורך ההנהלה. או מה שהוא יותר נכון: לצורך הפועלים מחוסרי העבודה. ובשובה אל נחלתה, הרחיבה את ביתה למען יוכל להיות בו מקום מרווח לאורחים הבאים, ולקחת חלק בעבודות הצבור של המושבה, ובכל מקום השתתפותה הביאה אתה את רעננות האביב המלוה אותה בכל דרכיה ובימיה האחרונים חלמה על בנין דירה לה גם בירושלים לימי בואה בכל פעם לבקרה.

״פעמים אושרתי בשנה הזאת לבלות ימי מנוחה אחדים בבית הזה. ולעולם לא אשכח את חגיגת החנוכה והסעודה שבה השתתפו כל פועלי החצר ופועלותיה ביחד עם קבוצת ידידים מזכרון ומבת־שלמה ומשוני כבני המושבה, וכבני משפחה אמתים וכמו בקסם הוסר ונהרס כל החיץ, ״הבדל המעמדות״.

״והנה בא המות הנורא, וכרגע קרץ את כל פתיל החיים המלא לשד עלומים, ברגע הרס בנין אשר רבות עמלו בוניו בו, וברגע נעלמה רוח החיים שב״חצר כרמל״ השוקטת המקסימה.

״יחזק הרופא לשבורי הלב את לב אביה זקן הציונים, יעודד את רוח בעלה מר לנגה, וינחם את אחיה, אחיותיה ובכל בני משפחתה, ובתוכם גם אני אשר צערם צערי, וכאבם כאבי – בנחמת ציון וירושלים״.