ביום

ד׳ אלוהים

בבוקר יגיעו לחוף בירות, ושמה יעלה האחד מהם לקנות סוסים ובקרים לפי הצורך, והנשארים יגיעו ביום

ד׳ אלוהים

לחיפה מחוז חפצם. שם ידרכו רגליהם על אדמת

אה״ק ארץ הקודש , בארץ היקרה הזאת אשר עיני יהודי רומניה אליה נשואות; בצדק תוכל העיר הזאת לשאול: מי ילד לי כל אלה? ואני יושבת בדד גלמודה! אלה המה בניך הבאים אליך, אלה ילדיך השבים אליך, אחרי אשר הגלו זה אלפים שנה, יבואו עתה מרחוק לעבדך ולשמרך, ולהעלות על זכרונך ימי קדם, הימים אשר ידי יהודים חרשו בך, הימים אשר נשיאים קצרו תבואותיך, הימים אשר נלקחו מלכים ונביאים מאחרי הצאן; אך גם את פתחי נא אוצרך הטוב והשקי מחלבך צאצאיך, למען ימצאו שכר בעמלם, והזורעים בדמעה ברנה יקצורו!״

״בשעה החמישית אחר הצהרים החלה האניה להעלות העוגן. פני השמים טהרו מן העננים והגשם חדל. ואנחנו קרבנו אל האניה בעמדנו על הגשר. העולים עלו על הגשר לראות עוד בפעם האחרונה את החוף האחרון אשר לרומניה... מחזה מרהיב ונעים...! האניה הסבה פניה והשמש הזהיר בפני העולים. — שמש ההצלחה הוא. המחזה הזה לא אשכח לנצח!... מראה אשר לא יכולתי לדמותו כי אם אל מגורשי ספרד בעת הפרדם מעל הארץ הטובה ההיא... האניה הלכה הלוך ורחוק. העולים הניעו את סודריהם הלבנים וקראו: שאי שלום ארץ רומניה, שאי שלום ארץ מולדתנו! עוד לא נוסיף ראותך עד העולם! שאו שלום אחים יקרים! ונתראה בארץ־ישראל!...״

״ואנחנו קראנו: סעו לשלום, אחים אהובים! מלאך האלוקים מלוה אתכם על דרככם ותגיעו בשלום אל מחוז חפצכם; אך זאת אל תשכחו: עבודה ואחדות! סעו לשלום!...״

״כה הלכה האניה הלוך והרחק מעלינו יותר משלשה רבעי שעה, ועוד נראו לעינינו הסודרים הלבנים.

ד׳ אלוהים

הבוחר בציון מכל משכנות יעקב, יתן והקולוניה הזאת תפרח כלבנון עד בלי די!״

בהגיע האניה לקונסטנצה יצאו רבים מיהודי העיר לקבל פניהם, אבל באו גם כמה אנטישמיים. היהודים חלקן לנוסעים צידה, ואילו האנטישמים זממו להם שעשועים על שפת הים בזרקם שזיפים בראשי העולים. אחד מן העולים אמר לסופר ה״פרטרניטטיה״: קשה לי לעזוב את הארץ. נולדתי וגדלתי בגאלאץ. הרבה דמעות זלגו עיני בעת נסיעתי. ידעתי כי אני נוסע על מנת שלא לחזור עוד. וכשהאניה עגנה כאן בתחנה הרומנית האחרונה עגמה נפשי עלי מאד. אבל קבלתי מקלחת קרה שתפיג את צערי, בדעתי כי אי אפשר לראות חיים כאן עוד״...

גשם השזיפים שירד על אנשי העולים מעבר שפת הים היה ״המקלחת הקרה״ שעליה דיבר המהגר.

הרבה מאד מן העולים היו ממחוז באקאו. המרכז התקיף ביותר למען א״י היתה מויינשט. והלצה היתה רווחת בארץ, כי הדרך לארץ־ישראל עוברת דרך