גם בת־שלמה לא גדלה במספר אכריה אלא מעט. מצבה הכלכלי טוב ומבוסס, וברוב העניינים היא עומדת ברשות עצמה. עיקר קיומה על הגפן, ואכריה חברים הם לאגודת הכורמים. ואמנם זו יש לה תקוה טובה לימים יבואו, לאחר שתגיע חברת

פיק״א Palestine Jewish Colonization Association (PJCA) החברה להתישבות היהודים

לידי סדור מוחלט בענין האדמה שנקנתה על־ידה בסביבות בת־שלמה.

התפתחות השומרון ניכרת ביותר מדרום למושבה. מלבד בנימינה ואחריה פרדס־חנה, אשר קמה כמקשרת בין השומרון הדרומי והצפוני, נוספו ישובים רבים מעם כרכור ועד לחדרה. והנה כל חבל־האדמה כולו, מזכרון־יעקב ועד חדרה — כולו עברי.

בשנים האחרונות השתכן במושבה קבוץ הנוער העובד ״אלומות״, וחבריו הצעירים התכשרו פה בעבודות השונות של המשק.

מתוך הכרח שהזמן גרמו קמו שני קבוצים בשכנות המושבה: האחד בנזלה, ״מעין״, קבוץ של חברי ״המכבי הצעיר העולה״, שקבלו מפיק״א את פרדס נזלה וגם אדמה בכברה. והשני: ״המצפן״, בתל־צור (אום אל־עלק), קבוץ של חברי

בית״ר ברית יוסף תרומפלדור , שקבלו את אדמות ההרים הסמוכים, והם מפתחים את משקם בהתמדה, ואם אמנם לאט לאט.

*

הרבה סבלו הראשונים מידי שכניהם. גזל ושוד מעשים בכל יום. אף על פי כן, לא הופר השלום בין אנשי זכרון־יעקב ובני הכפרים השכנים. האנשים היו הולכים ובאים זה אצל זה. בני זכרון למדו מהרה את לשון העם השכן, את מנהגיו ונמוסיו. הדור השני לגאולה למד להכיר את השכן מקרוב וידע גם לבחור דרך עמו, ואמנם תורה היא וצריכה למוד.

בשנים 1920/21; 1929; 1932 — ישבה המושבה בשלוה וכל רע לא אונה לה. בעצם מאורעות 1929 היו ישראל יהודה נידרמן ואלתר גולדשטין הולכים ובאים לכפרים מרוחקים, יושבים עם הזקנים והנכבדים, משוחחים שיחת ידידים, נושאים ונותנים במאורעות השעה, במזימות אנשי רשע, הזורעים און ועול, והם עלולים להיות לרועץ לכולם כאחד.

השכנים אף הם יוצאים ונכנסים במושבה ומוכרים את פרי אדמתם ומעשה־ידיהם כמימים ימימה.

ואולם בעוד המושבה יושבת בשלוה פגע בה האסון מרחוק, וזכרון־יעקב עטתה אבל כבד.

בחברון נרצחו רב המושבה —

אברהם הכהן אורליאנסקי , אשתו, בתם וחתנם וילדיהם. לחברון הלך הרב לחוג את נשואי בתו השניה בבית חתנו, מנהל

אפ״ק [בנק] אנגלו פלסטיין קופוריישן APC

בעיר. בעצם השמחה, והבית מלא אורחים, מהם רבים מתלמידי הישיבה, פרצו שמה הרוצחים ושחטו את כל הנמצאים בבית עד אחד.