על מעשי פשע או איומים. היו בטוחים ברצוני הטוב לעמוד לכם לעזרה. בדרישת שלום מקרב לב״.

ועד המושבה משיב

לפרנק סמיט

בטלגרמה לאמר:

״הטלגרמה שלך נתקבלה. תודה על תשומת הלב. המצב מחמיר. אמש, בשעה מוקדמת, הובערה ערמת שעורים בגורן המושבה. החבלה ברכוש גוברת והולכת. השכנים מאיימים גם על חיינו. מודאגים מאד. שלום, הועד״.

ופרנק סמיט לא אחר גם לעשות: הוא התראה עם מיניסטר המושבות בימים ההם

תומס , ואח״כ עם

אורמסבי גור , ערך על ידי ידידיו שאלות בבית הנבחרים, וגם בעתונים נתפרסמה אחר כך שאלת אחד הצירים, שתבע בירורים בדבר כל המתרחש בזכרון־יעקב וסביבתה.

והנה טלגרמה, שנשלחה מלונדון ביום 14.5.36:

״אהרנסון זכרון־יעקב. הודע נא לועד המושבה, כי הועלתה השאלה בבית הנבחרים בדבר המצב החמור בזכרון־יעקב. מזכיר המדינה השיב: ״בימים האחרונים הגבירו את כחות הצבא, ואפשר לסמוך על הנציב העליון שישתמש בכל האמצעים האפשריים כדי להגן על החיים והרכוש״. הרשות, לכן, לז״י, לדרוש מאת הנציב העליון להמציא הוכחה מיד על כח מגן. הנני מקוה לשמוע כי המצב הולך וטוב. פרנק סמיט״.

ובהעדר האח עומדת בפרץ האחות, בהשיבה לידיד מסור זה, לאמר:

״כל הלבבות מופנים אליך מתוך הוקרה רבה על מסירותך ופעולתך בענין בטחוננו כאח. עוד הפורענות שלטת ומוסיפים להבעיר את השדות בסביבה. מסיתים המרעילים את הרוחות, משוטטים לעין כל בכפרים. כלנו שולחים את ברכות אהבתנו לאחינו היקר פרנק. באהבה רבה מאת הכל, שבת שלום, רבקה״.

אכן, כל הישוב כלו חייב תודה לאיש יקר זה, וביותר זכרון־יעקב. יהיו נא הדברים ציון צנוע לאדם יקר־רוח, טוב ומיטיב. לפני כשתי שנים נפטר בלונדון.

אף פעולותיו של

אלכסנדו אהרנסון

נשאו פרי ומקץ זמן קצר באה הרוחה, בכחן של כמה תקנות חשובות למען הבטחון, שהוצאו אל הפועל כפי הצעותיו. עדין לא הגיעה שעתם של כל הפרטים להתפרסם ברבים, אך בבוא היום יתמהו רבים וישתוממו בראותם עד כמה הרבה האיש לעשות בצנעא, אין רואה ואין יודע.

רבים הם עסקני המושבה שהקדישו כל עתותיהם להגנה ולמשמר, אך גדולה ביותר זכותו של יושב־ראש ועד המושבה

אבא שכטר , אשר מראשית מאורעות 1936 יגע ועמל גם כמוכתר ולא ידע שלוה ומרגוע, שׂם לילות כימים ועמד כחומת ברזל ולא נרתע מפני תקלה, לא חס על כחו ולא חשך מנפשו כל עמל וטורח, אם כמארגן, אם כמבקר בנקודות ההגנה, אם כנציג במשלחת. אכן רבים מעשיו של אבא שכטר וגדולה זכותו.

אכן, השנים

תרצ״ו 1935 ־ תרצ״ט 1939

היו שנים קשות ומרות ליישוב העברי בכלל